חכמי חלם

חכמי חלם (ביידיש: די כעלמער חכמים) הוא ביטוי מהפולקלור היהודי במזרח אירופה. פולקלור = סיפורים ומסורות שעוברים מדור לדור. הביטוי הופך את העיר חלם שבפולין לדוגמה של עיר של טיפשים.

הכינוי "חכמי חלם" או "חֶלְמָאִים" מתאר אנשים שעושים מעשים אבסורדיים. לא ברור למה דווקא חלם נבחרה. יש שתי סברות עיקריות: שהמקור במילה פולנית שפירושה "טיפש"; או שהכוונה לתכונות מיוחדות של יהודי העיר, כמו תמימות או חוסר תחכום.

בימינו משתמשים בביטוי גם לתיאור בזבוז כספי ציבור. דוגמאות נפוצות הן סלילת כביש לשום מקום, בניית תחנה או גשר שאף אחד לא משתמש בהם וכו'. כאשר הרשויות מבצעות פרויקטים כאלה, קוראים לזה "מעשה חלם" או "חלמאות".

מספר סופרים ליקטו סיפורים על חכמי חלם. בין השמות המוכרים: אלתר דרויאנוב ויצחק בשביס-זינגר. לשביס-זינגר מיוחסת אוסף בשם "שלומיאל איש חלם". החומרים האלו עובדו גם להצגות ולסרטים.

ספר ראשון הכולל סיפורים על שוטים מחלם הופיע ב-1867 ויוחס לאייזיק מאיר דיק. בשנת 1873 הכליל אוספן של אגדות את הביטוי "שוטי חלם" והפך את השימוש לנפוץ.

הסיפורים מציגים מעשים ללא תכלית של כל הקהילה או של אדם בודד. חלקם משותפים לתרבויות אחרות, וחלקם ייחודיים למסורת היהודית.

חכמי חלם הוא שם לסיפורים מצחיקים על טיפשות. ביידיש = שפת יהודים במרכז ומזרח אירופה.

השם מגיע מעיר בשם חלם בפולין. לא ברור למה בחרו בה. אולי מהמילה בפולנית שפירושה "טיפש".

במשמעות המודרנית אומרים "מעשה חלם" על דברי בזבוז מיותרים. למשל כביש שרק מוביל לשום מקום. או תחנת רכבת באמצע שדה.

יש סיפורים רבים על תושבי חלם. סופרים כמו יצחק בשביס-זינגר אספו אותם. חלק מהסיפורים הופיעו גם בהצגות ובסרטים.