גודלה של סין הוביל לחלוקה מנהלית רב‑שכבתית. בפועל יש חמש רמות מנהליות עיקריות: מחוז (רמת מחוז), נציבות (רמת נציבות), נפה (רמת נפה), פלך (רמת פלך) וכפר (רמת כפר). לכל רמה יש סוגים שונים של יחידות, והחלוקה משפיעה על הכוח המנהלי, על הפיתוח הכלכלי ועל מדיניות כמו תכנון המשפחה.
בסין קיימים 34 אזורים ברמת מחוז. בהם 23 מחוזות רגילים, חמישה מחוזות אוטונומיים (אזור עם מיעוט אתני שמקבל כמה זכויות מקומיות), ארבעה מחוזות עירוניים (ערים שקיבלו מעמד של מחוז) ושני אזורים מנהליים מיוחדים, הונג קונג ומקאו. אף שהמחוזות כפופים לממשלה המרכזית, רבים נהנים ממרחב פעולה גדול יותר, בעיקר בכלכלה. בכל מחוז פועלת מזכירות מקומית שבדרך כלל חזקה יותר ממושל המחוז.
מחוז אוטונומי מאפשר לבני המיעוט להשפיע יותר על הממשל המקומי. דוגמאות בולטות הן טיבט, שינג'יאנג ומונגוליה הפנימית. במחוז עירוני מנהל העיר נתונה תחת ראש עיר ולא מושל, והשטח כולל גם כפרים מסביב.
אזור מנהלי מיוחד מקבל חוקים וממשל שונה במידה. הונג קונג ומקאו שומרים על מערכות חוקים משלהם. בראש כל אחד מהם עומד מנכ"ל (chief executive) שנבחר במנגנון שבין הממשלה המקומית לממשלת סין.
נציבות היא הדרגה השנייה אחרי המחוז. יש כ‑333 יחידות ברמה זו. מרביתן הן "ערים ברמת נציבות", ערים גדולות השולטות בשטחים סביבן. יש גם נציבויות רגילות, נציבויות אוטונומיות (עם ריכוז מיעוטים אתניים) ומעט ליגות במונגוליה הפנימית. בעבר היו הבדלים שמאז צומצמו, ורבים מהשמות שונו לערים ברמת נציבות בשנות השמונים.
בסין יש מערכת יהודית של איזורים גדולים. המדינה מחולקת לחמש רמות מנהליות: מחוז, נציבות, נפה, פלך וכפר. רמה זאת מסדרת מי שומר על החוקים והכסף בכל מקום.
יש 34 אזורים רמת מחוז. בין אלה יש 23 מחוזות רגילים וחמישה מחוזות אוטונומיים. מחוז אוטונומי (אזור שבו מיעוט אתני מקבל זכויות מקומיות) כמו טיבט ושינג'יאנג. יש גם ארבע ערים שמקבלות מעמד מחוזי, ושני אזורים מיוחדים, הונג קונג ומקאו. לאזורים מיוחדים אלו יש חוקים אחרים ומנהיג מיוחד.
רמת הנציבות היא השנייה. יש כ‑333 נציבויות. רובן הם "ערים ברמת נציבות". אלה ערים גדולות שמנהלות שטח סביבן. יש גם נציבויות אוטונומיות שבהן רוב התושבים שייכים למיעוט אתני.
תגובות גולשים