חמור הבית (שם מדעי: Equus africanus asinus) הוא תת-מין של חמור שבוית לפני כ־7,000 שנה מן הערוד. תת-מין פירושו קבוצה בתוך מין, עם הבדלים מסוימים. החמור דומה לסוס, אך ראשו גדול יותר, אוזניו ארוכות וזקופות, ולו רעמת שיער דלילה. הסוס צוהל; החמור נוער (קולו שונה). הנקבה נקראת אתון; הריונה כ־שנה והיא יולדת עגל אחד שנקרא עיר. החמור חי 20, 50 שנה. הוא אוכל צמחים, עשבים, קש ותבן. אורכו כ־2 מטרים, גובה כתפיו כ־1.25 מטר ומשקלו כ־300 ק"ג. כאשר חמור מזדווג עם סוסה נולד הפרד, יצור כלאיים שהוא עקר (לא יכול להתרבות).
החמור משמש חיית משק וכבהמת משא. הוא יכול לשאת משאות קצת כבדים יותר מהסוס, אבל הוא מגושם ואיטי יותר. בעבר שימש לרכיבה והובלת מטענים. עם התיעוש פחת השימוש בו, וכיום הוא נפוץ בעיקר בכפרים ובאזורים הרריים ומרוחקים, בעיקר בעולם השלישי.
חלב אתונות שימש מאז ימי קדם לקוסמטיקה ולמזון לתינוקות.
השם המדעי של חמור הבית השתנה עם השנים בגלל כללי הנומנקלטורה (הכללים לשמים מדעיים). ליניאוס קבע ב־1758 את השם Equus asinus. ב־2003 הוחלט להשתמש בשם המין Equus africanus, ולכן לחמור הבית הושם השם Equus africanus asinus. עדיין נפוץ למצוא את השם הישן בספרות.
לחמור יוחסו תכונות של עקשנות וטיפשות, אך מחקרים מצביעים שאין לכך ביסוס. החמור מופיע בביטויים עממיים כמו "חמור נושא ספרים" ו"מי שחמור שיאכל קש". לצד התדמית השלילית יש דמויות חיוביות בהן חמור, למשל "איה" של פו הדב, הספר של נחום גוטמן על החמור התכלת, ורומן זוכה פרס.
במקורות מוזכר החמור כבעל כוח התמדה ולעיתים כקשור לביאת המשיח.
קיימים גזעים שונים שמגדלי החמורים בישראל ובמזרח התיכון משתמשים בהם כדי להבדיל בין החמורים.
חמור הבית הוא חיה שבוית לפני כ־7,000 שנה מהערוד. "ערוד" זה חמור פראי. החמור דומה לסוס. לראשו יש יותר עצמה. לאוזניים שלו יש שיער ארוך והן זקופות. הוא נוער (קולו שונה מהסוס).
הנקבה נקראת אתון. הריונה כאחת שנה. התינוק נקרא עיר. החמור חי כ־20, 50 שנים. הוא אוכל עשבים, צמחים, קש ותבן. אורכו כ־2 מטרים, גובה כתפיו כ־1.25 מטר.
אם חמור מזדווג עם סוסה נולד פרד. פרד הוא יצור כלאיים שאינו יכול להתרבות.
החמור משמש לעבודה. הוא יכול לשאת משאות והוא איטי יותר מהסוס. היום רואים אותו בעיקר בכפרים ובאזורים הרריים מרוחקים.
חלב אתונות שימש גם לטיפוח העור ולהאכלה לתינוקות מאז ימי קדם.
שם מדעי של החמור הוא Equus africanus asinus. פעם קראו לו Equus asinus. מדענים שינו זאת ב־2003.
לעתים חושבים שחמורים עקשנים או טיפשים. זה לא נכון בהכרח. יש סיפורים טובים עם חמורים, כמו "איה" של פו הדב.
ביהדות החמור מופיע במקורות, ומקשרים אותו לעקשנות וכוח התמדה.
תגובות גולשים