חמין

חמין (תבשיל שמבשל זמן רב על חום נמוך) הוא מגוון תבשילים במטבח היהודי. אחרי שעות בישול ארוכות הצבע והמרקם של הרכיבים מתאחדים והטעמים מתעצמים.

במטבחים השונים הרכיבים משתנים, אך בדרך כלל החמין כולל בשר בקר, תפוחי אדמה, חומוס, שעועית, חיטה או גריסים, וביצים קשות.

במקורות הישנים המילה "חמין" פירושה בראשית "מים חמים". מאוחר יותר המונח תיאר את התבשיל שמבושל במים חמים במשך זמן רב.

החמין מבושל בדרך כלל לפני שבת ומוחזר לחום נמוך או מתחמם במשך השבת. כך נשמר חום המאכל ולא מבצעים בישול בשבת עצמה. לפי ההלכה (כללי הדת) אסור לבשל או להצית אש בשבת, אבל מותר להתחיל פעולות לפני כניסת השבת אם הן ממשיכות לבד. לכן חמין מתאים לשבת, בישולו הארוך נעשה מראש.

המאכל פותח גם תגובה הלכתית והליטורגית: התלמוד והראשונים דנו בחשיבות אכילת חמין בשבת. כתוצאה דנו חכמים כמו רבי זרחיה הלוי על הנושא, והמנהג הנזכר אף נכנס למסורות ההלכתיות.

רכיבים וסגנון ההכנה משתנים בין עדות, ויש גם מאכלים אחרים שנוצרו מאותה סיבה של בישול איטי לשבת, למשל הג'חנון התימני.

המסורת מייחסת לחמין מעמד מיוחד בשבת. יש לו מקום בטקסים, בסיפורים ובדיונים ההלכתיים סביב קדושת היום.

חמין (תבשיל שמבשלים אותו הרבה שעות) הוא מאכל יהודי חם.

מבשלים אותו על אש נמוכה או בתנור. אחרי הרבה שעות המרקם הופך חלק והטעמים חזקים.

במילה "חמין" פעם חשבו על "מים חמים". אחר כך היא הייתה שם לתבשיל הזה.

חמין מכינים לפני יום המנוחה שבת. ביום השבת אסור לבשל, לכן מכינים את החמין מראש. הוא נשאר חם ואפשר לאכול אותו בשבת.

בחמין שמים בדרך כלל בשר, תפוחי אדמה, חומוס, שעועית וביצים.
ג'חנון הוא דוגמה למנה אחרת שמבושלת לאט לשבת.

אנשים ראו בחמין מאכל מיוחד לשבת. גם חכמים ודנים בתפקידו בתרבות.