חסידות אשכנז הייתה תנועה דתית שהתפתחה בקרב יהודי אשכנז במחצית השנייה של המאה ה-12 ובמאה ה-13. מייסדיה המרכזיים הם רבי שמואל החסיד ובנו רבי יהודה החסיד (1150, 1217), מחבר "ספר חסידים". משפחתם, קלונימוס, הגיעה מאיטליה לגרמניה במאה ה-10.
לא ברור כמה רחבה הייתה התנועה: ייתכן שמדובר בקבוצה אליטיסטית קטנה של תלמידי חכמים, או בתנועה רחבה יותר. המנהגים הקיצוניים של פרישות וסגפנות נשמרו בעיקר על ידי מעטים מתוך החוג. חוקרים מקשרים את צמיחת התנועה גם למצוקה בזמן מסעי הצלב, אך אחרים רואים שורשים קדומים יותר.
במהלך המאה ה-13 פחתה פעילותה בגרמניה. חסידי אשכנז נדדו בהדרגה לפולין, לאיטליה ולספרד. בחצר הספרדית חלקם התקבלו אל עולם הקבלה המתפתח. כתיבתם, בעיקר "ספר חסידים" ו"ספר הרוקח" של רבי אלעזר מוורמס, המשיכה להשפיע עד הדורות המאוחרים, אף שהחסידות עצמה דעכה במאה ה-14.
הגות חסידי אשכנז שילבה יסודות מיסטיים ותיאולוגיים. הם טענו כי תורתם שורשית וחלקה מקורב למסורת ה"היכלות" (ספרות מיסטית מוקדמת). יחד עם זאת פיתחו רעיונות חדשים על אלוהים, דרכי ההתגלות והיררכיות רוחניות, כולל ציון מלאכים ויצורים דמוניים כחלק מהמפה המושגית שלהם.
לפי כמה חוקרים, חסידי אשכנז היו זהירים בפסיקה ההלכתית ושמרו על מסורות הדורות. חוקרים אחרים מצביעים על דמיון בין גישת רבי אלעזר מוורמס לגישת בעלי התוספות, כלומר גם הם עסקו בפסקי הלכה מקוריים.
הם התייחסו לחיי הקהילה בצורה שמעמידה את צורכי הכלל לפני הפרט. התיאוריה המוסרית שלהם עסקה בחינוך, במבנה הנפש ובאופן שבו אדם מתקן את עצמו (תשובה). הם פיתחו את רעיון "תשובת המשקל", צמצום הנאות ומעשים מוסריים כביטוי לכפרה.
מבחינת תפילה, השתמשו בחישוב אותיות ובגימטריה (שיטת חישוב מספרי של מילים וידועתה לשם מציאת משמעות). כהסבר רוחני, הם דירגו את השכר על מצוות לפי המאמץ שנדרש, ולא לפי מעמד ההלכתי בלבד. נטו לעסוק במצוות שהאחרים מזניחים, גם כאלה הקשורות למוות.
חסידי אשכנז חיברו גם פיוטים מפורסמים, כמו "שיר הכבוד" ("אנעים זמירות") ו"שיר הייחוד". הרעיונות בשירים אלה מבטאים ניסיון להנכיח את אחדות האל באמצעות תיאורים סותרים.
היו בחוג גם תתי-חוגים אחרים, כמו "הכרוב המיוחד", שהיו להם מסורות שונות לגבי מקור הסוד. קבוצה זו ייחסה את מסורתה לנביאה ירמיהו בבבל. ידועים ממנה ר' אביגדור צרפתי ור' אלחנן בן יקר מלונדון.
השפעת חסידות אשכנז ניכרת גם ביחס לתיאולוגיה הנוצרית של אותה תקופה ובתפתחות הקבלה מאוחר יותר. חלק מהחוקרים מדגישים עצמאות רעיונית, ואחרים מדברים על נקודות השקה בין מסורות שונות.
חסידות אשכנז הייתה קבוצת יהודים דתית במאה ה-12 וה-13. חסידים כאן פירושו אנשים שמחפשים קדושה.
מייסד חשוב שלה הוא רבי יהודה החסיד. הוא כתב ספר בשם "ספר חסידים". משפחת קלונימוס הגיעה מאיטליה לגרמניה לפני כן.
במאה ה-13 חלק מחסידי אשכנז עברו לפולין, לאיטליה ולספרד. התנועה נחלשה במאה ה-14. אך הספרים שלהם המשיכו להשפיע.
הם עסקו במחשבות על אלוהים ועל החיים. חלק מדבריהם היו מיסטיים, כלומר דיברו על חוויות רוחניות.
הם נהגו בפרישות. פירוש פרישות: להמעיט בהנאות כדי להתקרב לאלוהים.
בתפילה הם שמו לב לאותיות. גם השתמשו בגימטריה. גימטריה זה: לספור אותיות ולחפש משמעות מספרית.
הם חשבו ששכר על מצווה תלוי במאמץ שהשקעת. הם גם כתבו שירים מפורסמים. אחד מהם נקרא "אנעים זמירות".
עוד היה חוג בשם "הכרוב המיוחד". הם אמרו שהסודות שלהם הגיעו מנביאים ישנים.
תגובות גולשים