חרות (עיתון)

חרות היה השם של כמה ביטאונים ועיתונים שהוציאו אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, חברי אצ"ל ותנועת החרות בין 1942 ל-1965.

חרות היה ביטאון מחתרתי (פעיל בסתר) מרכזי של הארגון הצבאי הלאומי, אצ"ל. גיליונו הראשון יצא ב-10 במרץ 1942. הוא נחשב להמשך של העיתון "המצודה" משנות ה-30, ויצא פעם בחודש. הביטאון הכיל מאמרים רעיוניים ממסורת הציונות הרוויזיוניסטית, וגם הודעות סודיות לחברי אצ"ל ברחבי הארץ. העיתון הורכב מארבעה עמודים והופץ למנויים וגם הודבק על קירות בידי נערי חיל תעמולה (חת"ם). השלטונות הבריטיים ובולשתם עקבו אחריו, והנציב העליון אף שלח מגיליונותיו בתרגום למשרד החוץ הבריטי. גיליון המחתרת האחרון, מס׳ 99, יצא ב-10 ביוני 1948, לאחר הקמת המדינה; סגירתו לוותה בפירוק אצ"ל ובהקמת תנועת חרות ב-15 במאי 1948.

במהלך מלחמת העצמאות ראו אור בחודשים יוני, יולי 1948 גיליונות נפרדים של "חרות" בירושלים הנצורה. ההפרדה נבעה מניתוק העיר ומהחוסר ודאות על עתידה.

עם הקמת תנועת חרות הוקם ב-מאי 1948 עיתון יומי בשם "חרות". גיליון מס׳ 1 הודפס בתל אביב ב-3 באוקטובר 1948. עורכיו הראשונים היו ד"ר יוחנן בדר (1948, 1949), יעקב רובין (1949, 1953), יוסף ויניצקי (1953, 1957; בשם עט י. נץ) ואייזיק רמבה (1957, 1965). רמבה גייס עיתונאים צעירים לעיתון, לעתים בלי לבדוק את הרקע הפוליטי שלהם.

העיתון שימש כערוץ המרכזי של תנועת חרות. מנחם בגין פרסם בו נאומיו והוא הוביל קו אופוזיציוני ברור נגד מפא"י. "חרות" דן במחלוקות גדולות של התקופה, למשל קבלת התשלומים מגרמניה, יחס הרשויות לעולים מצפון אפריקה ופרשת לבון. בשל אי-הכרה של התנועה בחלוקת הארץ מ-1922 ובהתנגדותה להסדרים עם ירדן, העיתון ציין את שמה של הממלכה במירכאות.

עמודי העיתון כללו חדשות, פרשנויות פוליטיות רחבות, מדורי מדע, ספורט, תרבות, ביקורת ספרים, מחזות וסרטים, מדור משפחה וחידות. העיתון סבל קשיים כלכליים רבים. הקופה הייתה ריקה לעיתים ומשכורות התעכבו. בשל מצב זה ותהליכי איחוד מפלגות נסגר "חרות" ב-31 בדצמבר 1965, עם הקמת גח"ל; מאוחר יותר נוסד ב-1969 עיתון "היום" של גח"ל.

בארכיון מכון ז'בוטינסקי שמורים ארכיוני מערכת "חרות", גיליונות ופרוטוקולים של ישיבות המערכת ופגישות עם ראש הממשלה והשרים.

חרות לנוער היה עיתון ילדים ונוער שהופיע משנת תשי"ג (1953) בעשור החמישי. עורך העיתון היה שלמה מרץ וסגנו משה בלע. העורך לענייני תרבות היה יוסף ועדיה. רבים מהכותבים הצעירים בעיתון זה עברו לאחר מכן ל"חרות" הבוגר, וכך נבנתה שכבת עיתונאים צעירה בתוך התנועה.

חרות היה השם של כמה עיתונים וביטאונים של התנועה הרוויזיוניסטית ושל אצ"ל בין 1942 ל-1965.

הביטאון המחתרתי (פעיל בסתר) של אצ"ל (הארגון הצבאי הלאומי) יצא לראשונה ב-10 במרץ 1942. הוא יצא פעם בחודש והכיל ארבעה עמודים. שם העיתון היה המשך לעיתון ישן בשם "המצודה". בעיתון הופיעו מאמרים רעיוניים והודעות סודיות לחברי הארגון. נערי "חיל תעמולה" (חיל שעוסק בהפצת מסרים) גם הודביקו עלוני עיתון על קירות. השלטונות הבריטיים עקבו אחרי הפרסומים. הגיליון האחרון של הביטאון המחתרתי יצא ב-10 ביוני 1948.

במהלך מלחמת העצמאות יצאו ביוני, יולי 1948 גיליונות נפרדים של "חרות" בירושלים. זאת כי העיר הייתה מנותקת ומצבה מיוחד.

במאי 1948 הוקם עיתון יומי בשם "חרות" על ידי תנועת חרות. גיליון מס׳ 1 הודפס בתל אביב ב-3 באוקטובר 1948. עורכים חשובים היו ד"ר יוחנן בדר ואייזיק רמבה. העיתון פרסם נאומים של מנחם בגין והיה אופוזיציוני כלפי מפא"י.

העיתון דן בנושאים כמו קבלת תשלומים מגרמניה וטיפול בעולים. היו בו מדורים על חדשות, מדע, ספורט, ספרים ופינות חידות. העיתון התמודד עם קשיים כלכליים ונאלץ להיסגר ב-31 בדצמבר 1965. ארכיונו שמור במכון ז'בוטינסקי.

חרות לנוער היה עיתון לילדים ונוער שהחל ב-1953. עורך העיתון היה שלמה מרץ. כמה כותבים צעירים שם עברו לעבוד בעיתון הבוגר.