חרטראודה וייסמילר-מאייר (1896, 1978), שנודעה בכינוי "הדודה טרוס" (Tante Truus), הייתה אישה הולנדית שהצילה אלפי ילדים יהודים ו"לא-אריים" בתקופת הרייך השלישי. היא הוכרה כחסידת אומות העולם, כלומר כאזרח שאינו יהודי שפעל להצלת יהודים בזמן השואה.
נולדה בבארן שבהולנד וגדלה במשפחה של סוחרי ים. הייתה תיאורית כאישה נחושה, צנועה וחביבה כלפי ילדים.
בשנות ה־30 פעלה בוועד לעניינים יהודיים מיוחדים, ועזרה למשלוחי מזון ותרופות לאזורים נזקקים. בנובמבר 1938 נסעה לווינה וניהלה שם משא ומתן עם אדולף אייכמן, ראש המשרד המרכזי להגירה יהודית (המשרד שאחראי על ענייני הגירת היהודים בממשל הנאצי). היא השיגה אישור להוציא 600 ילדים בתוך חמישה ימים, אם אפשר יהיה לארגן את הקינדר-טרנספורט, הקינוחים של ילדים לבריטניה להצלה.
הטרנספורט הראשון יצא ב־11 בדצמבר 1938. עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה ב־1 בספטמבר 1939 ניצלו כעשרת אלפים ילדים מגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה בעזרת המאמצים האלה. במהלך המלחמה המשיכה לפעול ולסייע בנסיעות לסקנדינביה, בלגיה וצרפת.
לאחר המלחמה הייתה פעילה פוליטית וחברתית. הצטרפה למפלגה והייתה חברת מועצת העיר אמסטרדם מ־1945 עד 1966. שם התמקדה בעזרה לאנשים עם מוגבלויות, ובמיוחד בהשגת תעסוקה עבורם.
בשנת 1950 פרסמה את ספרה Geen tijd voor tranen (אין זמן לדמעות), שבו תיארה את פעולות ההצלה שלה. היא קיבלה אותות הוקרה רבים: קצונה במסדר אורנג'-נסאו, אזרחית כבוד של אמסטרדם, פרס מצרפת, ופסל ארד הוצב לזכרה ב־1965. ב־1966 הכיר בה יד ושם כחסידת אומות העולם. ב־1980 הוקמה אגודה על שמה לתמיכה בילדים ובנוער עם פיגור שכלי.
חרטראודה וייסמילר-מאייר (1896, 1978) כונתה דודה טרוס. היא עזרה להציל אלפי ילדים יהודים בזמן השואה. היא הוכרה כחסידת אומות העולם. חסידת אומות העולם, זה אדם לא־יהודי שעזר להציל יהודים.
נולדה בבארן שבהולנד וגדלה במשפחה של סוחרי ים. בשנות ה־30 עזרה בארגון מזון ותרופות.
ב־1938 נסעה לווינה ופגשה את אדולף אייכמן. המשרד שלו טיפל בהגירת יהודים. היא קיבלה אישור להוציא 600 ילדים בתוך חמישה ימים. הטרנספורט הראשון יצא ב־11 בדצמבר 1938.
לפני מלחמת העולם השנייה ניצלו כ־10,000 ילדים מגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה הודות לקינדר-טרנספורטים. כך קראו למשלוחים אלו של ילדים לבריטניה.
במהלך המלחמה המשיכה לעזור בנסיעות לסקנדינביה, בלגיה וצרפת. אחרי המלחמה שימשה במועצת העיר אמסטרדם מ־1945 עד 1966. היא עזרה לאנשים עם מוגבלות למצוא עבודה.
בשנת 1950 יצא ספרה Geen tijd voor tranen, "אין זמן לדמעות". לזכרה הונח פסל ב־1965, וב־1966 קיבלה הכרה ביד ושם.
תגובות גולשים