חרסון

חרסון (באוקראינית: Херсо́н) היא עיר בדרום אוקראינה ומרכז מחוז חרסון. היא עיר נמל חשובה לחופי הים השחור ולנהר הדנייפר. בשנת חיו בעיר 64,000 תושבים.

האזור היה שייך לחאנות קרים עד סוף המאה ה-18. הרוסים בנו כאן מבצר במאה ה-18, והעיר הוקמה רשמית ב-1778 בפקודת יקתרינה הגדולה על ידי המרשל גריגורי פוטיומקין. שמה נלקח מהעיר היוונית העתיקה חרסונסוס. בתחילת המאה ה-20 הושלמה בניית הנמל (1901) והעמקת מי הנהר (1902), מה שאפשר כניסת אניות גדולות.

במהלך המאה ה-20 העיר עברה כיבושים ומצוקות. ב-1918 נכבשה על ידי כוחות גרמניים. במלחמת האזרחים הרוסית האוכלוסייה ירדה בצורה חדה. ב-1941 נכבשה חרסון על ידי הנאצים; חלק גדול מהקהילה היהודית הושמדה בגטו ובהוצאות להורג. הרוסים שחררו את העיר במרץ 1944.

בשנת 2022 החלה פלישה רוסית לאוקראינה. ב-24 בפברואר החל קרב חרסון. ב-2 במרץ הכריזה רוסיה על כיבוש העיר, אך המצב היה לא ברור לזמן מה. תושבים ערכו הפגנות תמיכה באוקראינה, וראש העיר נשאר בתפקידו. ב-30 בספטמבר רוסיה טענה לסיפוח, אך כוחותיה החלו לסגת בתחילת נובמבר. ב-10 בנובמבר רוסיה הודיעה על יציאת כוחותיה, וביום הבא הונפו דגלי אוקראינה מעל בניין העירייה. לפני הנסיגה הרסו כוחות רוסיים מתקנים חיוניים, שדדו מוזיאונים והעבירו פריטים לקרימין, וכן לקחו אנדרטאות היסטוריות.

בעיר פועלים קווי אוטובוסים וטרולייבוסים, ישנה תחנת רכבת אחת ונמל תעופה בינלאומי בקרבת העיר.

הקהילה היהודית נוסדה עם הקמת העיר ב-1774. חרסון הייתה מרכז כלכלי ליהודי המושבות החקלאיות בדרומה של אוקראינה. בתחילת המאה ה-20 היו היהודים כחלק גדול מאוכלוסיית העיר; ב-1902 הם היו כשליש מהתושבים. הם ארגנו פלוגות הגנה נגד פרעות.

במהלך הכיבוש הנאצי ב-1941 נצטוו היהודים לענוד טלאי צהוב ולעבור לעבודות כפייה. עד תחילת ספטמבר נרצחו כ-600 יהודים. ב-7 בספטמבר הוקם גטו, וב-24, 25 בספטמבר 1941 הובלו כ-8,500 יהודים לזלנובקה ונרצחו שם. בינואר 1942 נרצחו עוד כ-400 מבני משפחות מעורבות. בין המלחמות חיו בעיר כ-16,000 יהודים. בתקופה הסובייטית פעלו בתי ספר ביידיש. בתחילת שנות ה-90 שוחזרה פעילות הקהילה הדתית בראשות רבנים מקומיים, ובחרסון נולד משה שרת, ראש ממשלת ישראל השני. רבי הלל מפאריץ' נטמן בעיר.

חרסון היא עיר בדרום אוקראינה. היא נמל על הים השחור. היא גם ליד נהר בשם הדנייפר, הנהר הגדול.

העיר נוסדה ב-1778 בפקודת יקתרינה הגדולה. המרשל פוטיומקין עזר לבנות אותה. שמה בא מחרסונסוס, עיר יוונית עתיקה. בתחילת המאה ה-20 בנו בנמל גדול ועמקו את הנהר. כך אניות גדולות יכלו להגיע לעיר.

במאה ה-20 העיר עברה תקופות קשות. ב-1941 נכנסו לגור שם כוחות גרמניים. יהודים הוכנסו לגטו, ואנשים רבים נרצחו. הצבא הסובייטי שחרר את העיר ב-1944.

בשנת 2022 התחילה פלישה רוסית. היו קרבות על העיר. אחר כך כוחות רוסיים שלטו בעיר לזמן מה, אך עזבו בנובמבר. לפני העזיבה הם הרסו מתקנים ושדדו מוזיאונים.

יש אוטובוסים וטרולייבוסים. יש גם תחנת רכבת ושדה תעופה קרוב.

הקהילה היהודית הוקמה עם העיר ב-1774. במאה ה-19 ו-20 היו בעיר הרבה יהודים. ב-1902 הם היו כשליש מהתושבים. בזמן הכיבוש הנאצי נאלצו היהודים לעטות טלאי צהוב ולעבוד בכפייה. בספטמבר 1941 הובלו רבים אל מקום ליד העיר ונרצחו.

חרסון היא גם מקום הולדתו של משה שרת, ראש ממשלת ישראל השני.