חשיפה (צילום)

בצילום, חשיפה היא סך כמות האור שמגיעה לסרט הצילום או לחיישן בזמן הצילום. חשיפה נמדדת בלוקס-שנייה, ונקבעת על ידי זמן החשיפה (מהירות התריס) ומפתח הצמצם (גודל פתח העדשה). שילוב של שניהם קובע את ערך החשיפה (EV), שמודדים ב"סטופים".

כמות אור גבוהה מדי יוצרת חשיפת יתר, סינוור והسطחת תמונה. כמות אור נמוכה מדי יוצרת חשיפת חסר, תמונה חשוכה ואיבוד פרטים. רגישות החיישן משפיעה על החשיפה. ברזילם מגנטי (ISO) - יחידות ISO מודדות את מהירות הסרט או רגישות החיישן. ערכי ISO גבוהים דורשים פחות אור, אבל גורמים לגרעיניות בפילם או לרעש בדיגיטל. לכן בוחרים את ה־ISO הנמוך ביותר שמתאים לתנאי התאורה.

כלל אצבע בחוץ וביום: עם מפתח צמצם f/16, במהירות סרט ISO 100 מהירות התריס תהיה קרובה ל־1/125 שנייה.

החשיפה גם כלי יצירתי. הצלם משנה אותה כדי לשלוט במראה ובתחושה של התמונה.

שני חוקים בסיסיים: הצמצם (כמו האישון בעין) ושעת החשיפה (מהירות התריס). מפתח הצמצם, המסומן כ־F number, הוא יחס בין אורך המוקד לקוטר הפתח. מהירות התריס נמדדת בחלקי שנייה, מטווח של שניות בודדות ועד 1/8000 שנייה.

השניים קשורים יחס הפוך: פתיחת צמצם מאפשרת כניסת אור רבה, לכן צריך מהירות תריס קצרה יותר. הסלוגן המעשי הוא: אפשר להשיג אותה חשיפה במספר שילובים. למשל מפתח צמצם גדול ומהירות תריס קצרה, או מפתח צמצם קטן ומהירות תריס ארוכה.

השפעות ויזואליות: צמצם סגור ומהירות איטית נותנים עומק שדה גדול, הרבה אזורים בפוקוס, אבל עשויים למרוח תנועה. צמצם פתוח ומהירות גבוהה יוצרים עומק שדה רדוד, רק הנושא בפוקוס, ותמונה "קפואה" ללא טשטוש תנועה. מהירות תריס גבוהה מאוד (פחות מ־1/4000 שנייה) יכולה להקפיא תנועות מהירות.

לילה דורש מהירות תריס נמוכה מאוד, כלומר חשיפה ארוכה של כמה שניות. בצילום כזה משתמשים בחצובה כדי למנוע טשטוש מתזוזות יד. ניתן גם להשתמש במסנן ND כדי לצלם באור יום במהירות תריס נמוכה.

מבזק (פלאש) הוא דרך להאיר סצנות חשוכות. השימוש בו דורש תשומת לב, כי הוא עלול ליצור חשיפה לא נכונה. מבזק צידי יכול להדגיש צללים ולתת עומק לתמונה. שילוב של פלאש עם מהירות תריס נמוכה מאפשר לייצר נושא קרוב מואר היטב ורקע חשוך ומרוח יותר.

מרבית המצלמות כוללות מצבי צילום ממוחשבים. מצבים אלה עוזרים לקבוע את מפתח הצמצם ומהירות התריס באופן אוטומטי או חצי־אוטומטי.

חשיפה היא כמות האור שנכנסת למצלמה בעת צילום. זמן החשיפה (מהירות התריס) אומר כמה זמן האור נכנס. מפתח הצמצם הוא גודל הפתח בעדשה.

אם נכנס אור רב מדי התמונה מוארת מידי. זה נקרא חשיפת יתר. אם נכנס מעט מדי האזור חשוך. זה נקרא חשיפת חסר. יש גם רגישות שנקראת ISO. ISO גבוה עושה את המצלמה רגישה יותר לאור. אבל ISO גבוה עלול לגרום ל"נקודות" בתמונה.

כדי לשלוט באור משתמשים בצמצם ובזמן. צמצם פתוח נותן הרבה אור. זמן קצר "מקפיא" תנועה. צמצם סגור וחשיפה ארוכה נותנים עומק בפוקוס, אבל מרחיבים תנועה.

לצילום בלילה עושים חשיפה ארוכה. משתמשים בחצובה כדי לא לנוע. אפשר גם להשתמש בפלאש (מבזק) כדי להאיר. פלאש יכול להאיר רק את הנושא הקרוב, והשילוב שלו עם חשיפה ארוכה מאפשר גם רקע רך.

רוב המצלמות עוזרות עם מצבי צילום אוטומטיים. הם קובעים עבורך את הצמצם ומהירות התריס.