חשיש (בערבית: حشيش) הוא תוצר של צמח הקנאביס. הוא מיוצר על ידי דחיסה של חלקי הצמח, בעיקר של חלקים עם ריכוז גבוה של טריכומות. טריכומות הן שערות קטנות בגזע ובעלים. הן מייצרות שרף שמכיל את ה‑THC. THC הוא המרכיב הפסיכואקטיבי בצמח, האחראי לשינויי התפיסה והתחושה.
החשיש הוא מוצק. יש לו מידות קשיחות שונות והוא מתרכך בחום. צבעו נע בין חום‑אדמדם לשחור. לעיתים הוא זהוב או ירקרק אם הוא מכיל חלקי צמח נוספים. צרכנים מעשנים חשיש במקטרת מים (באנג), במקטרת רגילה, או בגלגול בג'וינט. אפשר גם לאכול חשיש או להמיסו בחמאה ולבשל איתו. בחלק מהמקומות מוסיפים לטבק משום שחשיש לבדו שורף פחות טוב.
מקובל שהחשיש הגיע מהמקום שבו הקנאביס התפתח, כנראה מאזורי מרכז אסיה וההימלאיה. הערבים הפיצו את השימוש והסחר, ואז הייצור התרחב לצפון אפריקה ולמזרח התיכון, עם מרכזים בולטים במרוקו ולבנון. קיימות אזכורים עתיקים בקהילה הרומית, בכתבים ערביים והודיים, ובתלמוד. החשיש המודרני התפרסם לאחר יצירת "חשיש אפגני" בשנות ה‑70. משנות ה‑90 החלו ייצרנים במערב לייצר חשיש בעצמם.
חשיש ניתן לצריכה בעישון או דרך הפה. כאשר מעשנים משתמשים בבאנג, בג'וינט או במקטרת. כאשר אוכלים חשיש, ההשפעה שונה ולפעמים איטית יותר. כדי שהחשיש האכיל יהיה פעיל צריך לעתים לעבור תהליך שנקרא דקרבוקסילציה (חימום שמשחרר את ה‑THC).
מכיוון שהחשיש מרוכז בטריכומות, ריכוז ה‑THC בו גבוה יותר מאשר בפרחים טריים של קנאביס. לכן ההשפעות דומות לאלה של מריחואנה, אך עלולות להיות חזקות יותר. עוצמת ההשפעה תלויה בכמות ה‑THC, באופן הצריכה ובמגוון הזן.
חשיש מיוצר בעיקר מהטריכומות, ולעיתים גם מפרחים וחלקי עלים. מפרידים את שרף הטריכומות משאר הצמח בשיטות שונות. אחת השיטות נקראת "הפרדת מי־קרח", קירור ושקשוק בפר воду קפוא כדי לשחרר את השרף. שיטות נוספות כוללות מיצוי כימי.
אצבע חשיש (finger hash) נוצרת על ידי גלגול פרחים בין האצבעות, מה שיוצר כדורי שרף שנלחצים לגוש. במרוקו עוסקים במסורתית בגידול ובייצור חשיש; לפי הערכות, בו מעורבים עשרות עד מאות אלפי אנשים בענף. בנפאל ובהודו מייצרים סוג גולמי הנקרא ג'אראס, שנעשה על ידי שפשוף ידני.
איכות החשיש קשורה לשיטה ולחומר הגלם. חשיש איכותי מנופה דרך נפה דקה כדי להפריד את הטריכומות. בצורתו המאולפת, החשיש העשוי במאת האפגניסטן לעיתים דביק ושחור, כתוצאה מלחיצה וחימום של השרף.
חשיש קשה נוטה להישבר לחתיכות קטנות לפני עישון. בחיתוך ובערבוב עם טבק או תחליפים, ניתן לגלגל אותו לג'וינט. חשיש רך מתגמש תחת חום כף היד וניתן לעיצוב קל לפני העישון.
חשיש לא טהור יכול להכיל מדללים ומזהמים. דוללים נפוצים כוללים ממיסים תעשייתיים (כמו טולואן ובנזן), דבקים וחומרים רפואיים לא מתאימים. מדללים אלו מגבירים את הסיכון הבריאותי, כי אנשים צורכים יותר כדי להשיג את ההשפעה המבוקשת.
בישראל החוק מגדיר חשיש כ"סם מסוכן" והאיסור חלה על ייצור, החזקה, סחר ושימוש. פקודת הסמים המסוכנים כוללת את הקנאביס והשרף שלו ברשימה. החוק מטיל עונשים על עבירות אלה. יש הקלה משפטית מסוימת על החזקה של כמות קטנה, עד כ‑15 גרם, הנחשבת לשימוש עצמי.
חשיש הוא חומר שיוצרים מצמח הקנאביס. הוא עשוי מדברים דביקים בצמח שנקראים טריכומות. טריכומות הן שערות קטנות ומדביקות שמכילות שרף.
שרף זה כולל חומר בשם THC. THC הוא הכימיקל שמשנה איך אדם מרגיש. חשיש הוא בדרך כלל מוצק. צבעו חום או שחור, ולעיתים זהוב או ירקרק.
אנשים השתמשו בחשיש כבר מזמן. הוא הופיע במקומות כמו מרכז אסיה, מרוקו, לבנון, הודו ונפאל. במאה ה‑20 החשיש נפוץ גם באירופה ובאמריקה בחלקים מהזמנים.
אפשר לעשן חשיש או לאכול אותו. כשמעלים עשן או אוכלים, ה‑THC משפיע על המוח. בגלל שהחשיש מרוכז, ההשפעה יכולה להיות חזקה יותר ממריחואנה.
מפרידים את הטריכומות מהצמח כדי להכין חשיש. שיטות כוללות קירור במים קרים ושפשוף ידני. יש סוגים שמנפים את הטריכומות דרך מסננים דקים.
חשיש איכותי בדרך כלל נקי יותר. חשיש לא טוב יכול להכיל דברים מוזמנים, והם מסוכנים לבריאות.
חשיש קשה נשבר לחתיכות קטנות לפני עישון. חשיש רך מתגמש בחום וניתן לעיצוב.
בישראל חשיש אסור לפי החוק. ייצור, החזקה וסחר נחשבים עבירה. יש הקלת עונש על החזקה של כמויות קטנות מאוד למשתמש פרטי.
תגובות גולשים