טבח נאנג'ינג

טבח נאנג'ינג (או נאנקינג) היה רצח ואונס המוניים שביצע הצבא היפני בעת כיבוש בירת הרפובליקה הסינית, נאנג'ינג. האירועים החלו ב-13 בדצמבר 1937 ונמשכו ככשהם שישה שבועות. הערכות ההרוגים נעות בין כ-150,000 ל-300,000, וכ-20,000 נשים נפגעו מינית.

ביולי 1937 פלש הצבא היפני לשטחי סין והתקדם אחרי מאבק קשה בשנגחאי. לחיילים היפנים היו אבדות רבות ומורל נמוך, והפיקוד בטוקיו החליט שלא להמשיך להרחיב את המלחמה, אך בסופו של דבר כ-50,000 חיילים יפניים צעדו לעבר נאנג'ינג. הסינים ברחו או שדלקו באסמכתות כדי למנוע אספקה ליפנים. לפני הכניסה לעיר הודיעו היפנים שיוכלו להעניש מי שיתנגד להם, וב-7 בדצמבר הונח על החיילים להימנע מפעולות בלתי חוקיות נגד אזרחים.

ב-12 בדצמבר הורה מפקד סיני על נסיגה כאוסית. ביום הבא נכנסו היפנים לעיר, והצבא הסיני שב לעיר נכנע או נסוג. כ-90,000 חיילים סינים נכנעו.

שבויי מלחמה הובלו לפרברים ונרצחו במקרים רבים. החיילים תיעדו חלק מהמעשים בקולנוע ובתמונות. אזרחים רבים נרצחו גם הם, והיו מעשי ביזה ושוד נרחבים. כ-20,000 נשים סבלו מהתעללות מינית, ולפי בית הדין הבין-לאומי בטוקיו זה מספר המוצג במידה מסוימת כמינימום.

חלק גדול מהעיר נכבש או נהרס. הוקם מתחם בטוח בשטח של כ־8 קמ"ר, עליו הונפו דגלי הצלב האדום. במתחם הזה מצאו מקלט כ-300,000 אנשים. אישים זרים כמו ג'ון ראבה הצילו עשרות או מאות על ידי שמירת דגלים וסיוע.

על היקף ההרג והאונס יש מחלוקת נוקבת. יפנים מסוימים טוענים שמדובר בכמה מאות קורבנות בלבד. חוקרים אחרים מעריכים בין 100,000 ל-200,000, ובית הדין בטוקיו השתמש במספר של 200,000. היכל הזיכרון בנאנג'ינג מציין את המספר 300,000, שפופולרי בעקבות הספר של איריס צ'אנג.

היסטוריונים מציעים מספר הסברים: זעם ונקמה בעקבות ההתנגדות הסינית בשנגחאי; תפיסות כבוד צבאי שראו כניעה כנסיגה בושה; וגם הוראות מהפיקוד העליון. בצו מלכותי מאוגוסט 1937 נרמז טיפול שונה בשבויי מלחמה, והדמות של הקיסר הירוהיטו מעוררת ויכוח לגבי מידת האחריות שלו.

קבוצה של כ-20 אזרחים זרים, כולל מיסיונרים ורופאים, תיעדה את הזוועות. ג'ון מקגי, ראש משלחת הצלב האדום, תיעד פצועים בסרט ומצלמות שצולמו נשלחו החוצה. העדויות הגיעו לעיתונות המערבית, אך לא הובילו להתערבות בין-לאומית מיידית.

ב-1946 נפתח בטוקיו בית הדין הבין-לאומי למזרח הרחוק (IMTFE) להעמיד לדין מנהיגים יפנים על פשעים נגד השלום ופשעים נגד האנושות. הדיונים הסתיימו ב-1948. רבים הורשעו בפשעים שונים. חלק מהפשעים היפניים בסין וקוריאה נדונו בהליכים אחרים. סין ערכה משפטים משלה והוציאו להורג נאשמים מסוימים. הקיסר הירוהיטו והנסיך אסוקה לא הועמדו לדין.

ב-1972 התעורר ויכוח ציבורי ביפן אחרי סדרת כתבות על פשעי המלחמה. ראש הממשלה טנאקה הודה באחריות חלקית של יפן. בשנות ה-80 וה-90 נמשכו מחלוקות על תוכן ספרי הלימוד; פרופסור סבורו אינאגה זכה בתביעה נגד משרד החינוך ב-1997. ביקורי ראש הממשלה קואיזומי במקדש יסוקוני בתחילת שנות האלפיים החזירו את העניין לכותרות.

ב-2016 שודרה ברשת NHK מיני-סדרה על משפטי טוקיו. הסדרה הופצה גם בנטפליקס במדינות רבות.

טבח נאנג'ינג (נאנקינג) היה אירוע קשה בסין ב-1937. טבח, רצח המוני. אונס, פגיעה מינית.

ב-1937 חיילים יפנים פלשו לחלקים גדולים של סין. ב-13 בדצמבר אותה שנה הם נכנסו לעיר נאנג'ינג. האירועים נמשכו סביב שישה שבועות.

הרבה אנשים נהרגו. הערכות שונות אומרות בין כ-150,000 ל-300,000 הרוגים. בערך 20,000 נשים נפגעו מינית. רבים ברחו או חיפשו מקלט.

הוקם "אזור בטוח" עם דגלי הצלב האדום. כ-300,000 אנשים מצאו שם מקום להסתתר. אדם בשם ג'ון ראבה עזר להציל כ-600 איש.

כמה אזרחים זרים תיעדו את מה שקרה ושלחו תמונות לעיתונים. אחרי המלחמה נערכו משפטים בטוקיו כדי לשפוט מנהיגים יפניים. חלק מהאנשים הורשעו.

עד היום יש ויכוח על המספרים ועל איך ללמד על האירוע בבתי ספר ביפן. דיברו גם על זה בתכניות טלוויזיה וספרים.