טביעה (כלי שיט)

״טביעת כלי שיט״ היא מצב שבו כלי שיט שוקע מתחת לפני המים. זה קורה בגלל תאונה, טעינת־יתר או חדירת מים. לפעמים מטביעים כלי בכוונה כדי ליצור שונית אלמוגים מלאכותית. בכלי שיט צבאיים לעיתים מטביעים בכוונה כדי למנוע את תפיסת הספינה בידי האויב.

חוק ארכימדס אומר: גוף ישקע אם משקלו גדול ממשקל המים שהוא דוחה. "דוחף" כאן פירושו שהגוף תופס מקום במים ונדחס מהם נפח ששווה למשקל המים. זה חשוב בעיקר כשנפח הסיפון קבוע אבל המשקל גדל עקב טעינה או הצפה.

אם הספינה טבעה במים רדודים, לפעמים אפשר לתקן אותה, להציפה מחדש ולהחזירה לשימוש.



כאשר כלי שיט טובע קיימים סיכונים שנובעים מהתפזרות המטען שבפנים. הסכנות קשורות לנזקים סביבתיים ולקושי בחילוץ והצלה.



הנוהג התפרסם אחרי טביעת הספינה אה"מ בירקנהד ב־1852. על הסיפון היו כ־643 אנשים, בהם נשים וילדים. כשחלה טביעה הכריז רב החובל "כל אדם לעצמו", אך הקצין אלכסנדר סיטון דרש להורות אחרת. כ־450 אנשים טבעו, אבל בזכות הארגון אף אישה וילד לא נהרגו. הסלע ליד מקום הטביעה נקרא מאז סלע בירקנהד, ועליו חקוקות המילים "נשים וילדים תחילה". עם זאת, ניתוחים הראו שבמקרים רבים נוהג "כל אדם לעצמו" גובר בפועל.


זו מסורת ידועה: רב החובל נשאר על הסיפון עד הסוף. דוגמה מפורסמת היא סרטים כמו "טיטניק".


מיתוס ישן אומר שעכברים בורחים מספינה שטובעת. יש בכך גרעין של אמת: העכברים חיו בתחתית הספינה והבחינו בהצפה מוקדם יותר. לכן הם עלו לסיפון כשהמים החלו לחדור.

טביעת כלי שיט היא כשהספינה שוקעת למטה במים. זה קורה בגלל תאונה, עודף משקל או כניסת מים.

לפעמים שוקעים ספינות בכוונה. עושים זאת כדי ליצור שונית מלאכותית או כדי שלא יילכדו על ידי האויב.



כשספינה טובעת המטען שבתוכה יכול להתפזר. זה עושה בעיות להצלה ולסביבה.



ב־1852 טבעה ספינה בשם בירקנהד. היו עליה מאות אנשים. קצין דרש שהנשים והילדים ירדו לסירות ראשונים. הרבה אנשים נהרגו, אך הנשים והילדים שרדו. מאז אומרים "נשים וילדים תחילה".


המסורת אומרת שהקברניט נשאר על הסיפון עד הסוף. זה מופיע בסרטים כמו טיטניק.


זהו מיתוס. עכברים חיו בתחתית הספינה. כשהמים חדרו הם עלו לסיפון והמילה נוצרה.