טובת הילד היא עיקרון חברתי ומשפטי שקובע שלחברה ולמדינה יש זכות להשפיע על האופן שבו יגדלו ילדים. לעתים הדעה הציבורית או הגורמים המקצועיים שונה מרצון ההורים, ובמקרים קיצוניים המדינה יכולה לאכוף את ההחלטה לטובת הילד.
הרעיון קשור לערכים כיום: ילדים נתפסים כבעלי זכויות משלהם, אך לא תמיד כשירים לממש אותן לבד. לכן החברה חייבת לדאוג להגן על זכויות אלה. האמנה הבינלאומית לזכויות הילד קובעת שטובת הילד היא שיקול מרכזי ומחייבת מדינות בהחלטות שמשפיעות על ילדים.
העיקרון מופיע בנושאים שונים. דוגמה בולטת היא סכסוכי משמורת, שבהם נקבע היכן יגדל הילד. עובדי סוציאליים (אנשים שעובדים עם משפחות ועוזרים בבעיות חברתיות) ממליצים לעתים על מסגרת גידול, ובית המשפט שוקל מה ייתן לילד תנאים טובים יותר.
כאשר ההורים הם הצדדים המתנגשים, עיקרון טובת הילד מעוגן בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. גם בענייני אימוץ, החוק מקדם את טובת הילד כקריטריון מרכזי.
החלטות מקצועיות בעניינים אלה עוררו דיון ציבורי בישראל, ויש פסקי דין שנחרתו בתודעה כמלמדות על הקונפליקט בין זכויות הורים וזכויות הילדים.
טובת הילד אומרת מה יהיה הכי טוב לילד. זה רעיון שחברות ומדינות משקיעות בו.
הילד נחשב בעל זכויות, אבל לא תמיד יכול להחליט לבד. לכן האחריות עוברת לבוגרים ולמדינה.
במחלוקות על מי יגדל את הילד, עובדי סוציאליים (אנשים שעוזרים למשפחות) והמערכת המשפטית מחפשים מה ייתן לילד את התנאים הטובים ביותר.
גם לגבי אימוץ מקפידים לבחור מה נכון לילד. לעתים ההחלטות האלה מעוררות דיון ציבורי, כי אנשים שונים חושבים דברים שונים.
תגובות גולשים