מספר זהות הוא מספר שמקבל כל תושב בישראל מרישום האוכלוסין, הגוף שמנהל את הנתונים על התושבים במשרד הפנים. המספר נרשם כבר בלידה ומופיע בתעודת הזהות, בדרכון, ברישיון הנהיגה, במסמכי הבנק, במסמכי מס ובמסמכים צבאיים.
המספר מלווה אדם בכל חייו. הוא מופיע גם בתעודות פטירה ובמסמכי ירושה אחרי המוות. לא תמיד הוא ייחודי בין מסמכים אחרים (למשל יש גם מספר רישיון ודרכון), אבל מספר הזהות נשאר קבוע ברישום האוכלוסין. חריגים הם אימוץ, שבו בית משפט מעניק לילד מספר חדש, וגם מקרים של החלפת זהות לעדים מוגנים.
במהלך השנים נוספו שימושים רבים למספר הזהות: בניהול בריאות, בסעד, בבחירות, בגביית מיסים ובניהול נכסים במקרקעין. רק בשנת 1960 חויב כל רישום מקרקעין לכלול גם מספר זהות; עד אז מרשם המקרקעין עבד לפי שמות בלבד.
ב־8 בנובמבר 1948 נערך מפקד אוכלוסין כללי. המפקד תוכנן על ידי פרופ' רוברטו בקי. בגלל המלחמה הוטל עוצר בין 17:00 ל־24:00 כדי לאפשר למפקדים לעבוד, וכ־14,000 פוקדים עברו מבית לבית. כל מפרוד קיבל מספר זהות; המספר שהוענק במפקד הופיע מאוחר יותר בתעודות הזהות.
המפקד נערך גם בבסיסי צה"ל ובמחנות עולים. מאחר שהוא בוצע רק באזורים בשליטת המדינה עד 14 באוקטובר 1948, תושבים בערים שנכבשו אחרי המועד נפקדו מאוחר יותר. הפוקדים חילקו שאלונים לכל יחידת דיור, עזרו למלאם ואספו אותם. תושביו של אותו בית קיבלו מספרים עוקבים, ולכן במשך שנים אפשר היה לדעת לפי המספר מאיזה אזור האדם.
מאוחר יותר התברר כי באותו מפקד, בגלל העבודה בכמויות גדולות ובלי מחשבים, אותו מספר ניתן בטעות לאלפי אנשים. תקלות כאלה דרשו מאמצים לתיקון.
לאחר המפקד קיבלו הורים שוברים כדי להוציא מספרים לתינוקות. מאז 1952 ניתנו מספרי זהות לתינוקות ישירות בבתי חולים. לעולים שנכנסו לארץ לאחר המפקד ניתנו מספרים בנמלי הים והאוויר.
בתחילה היו מספרי זהות בני ארבע עד שש ספרות. בשנות ה־60 נוספו מספרים בני שבע ספרות ולעתים הוסיפו אות קטנה כתוספת. עם מיכון המשרדים בוטלה השיטה הזו והאותות הוסרו.
בהמשך הותאמו המספרים לעידן המחשוב והורחבו לתשע ספרות. הספרה הימנית ביותר היא ספרת ביקורת, ספרה שבודקת אם המספר נכון. הטמעתה התארכה, ועד היום יש אנשים שעדיין שואלים אם לכלול את ספרת הביקורת כשמגרים את המספר.
מספר הזהות אמור להיות חסר משמעות לגבי אישיותו של האדם. עם זאת, בתקופות מוקדמות נוצר קשר בין המספר למקום הלידה או לאירועים כמו אימוץ, וכך נחשף מידע פרטי. כשנמצא נזק, שונו סדרות מספרים מסוימות כדי למנוע חשיפת מידע.
מספר זהות הוא מספר שמקבלים כל הילדים והתושבים בישראל מהרשות שמנהלת את הרשימה של התושבים. הרשות הזו נקראת מרשם האוכלוסין.
המספר נרשם כבר בלידה. הוא נמצא בתעודת הזהות, בדרכון וברישיון הנהיגה. גם בבנק ובמצב צבאי רואים אותו. המספר עוזר לזהות אנשים ולמנוע טעויות.
לעתים לא משנים את המספר. אבל אם ילד מאומץ, בית המשפט נותן לו מספר חדש. גם עד מוגן יכול לקבל מספר אחר.
ב־8 בנובמבר 1948 נערך סקר גדול של כל התושבים. היו כ־14,000 אנשים שסיירו מבית לבית ועצרו את התושבים. כל אדם קיבל מספר. בגלל סדרת המספרים אפשר היה לדעת מאיזו שכונה בא האדם.
באותו מפקד עדיין לא היו מחשבים, ולכן לעתים נתנו בטעות את אותו מספר לאנשים שונים. זה נגרם כי עבדו מהר מאוד.
מאז התחילו להנפיק מספרים גם לתינוקות בבתי חולים. גם לעולים שהגיעו לארץ קיבלו מספרים כשנחתו בנמל.
בהתחלה היו מספרים קצרים. אחר כך הם התארכו והוסיפו אותיות. אחרי זמן לקחו את האותיות והגדילו את המספר לתשע ספרות. הספרה האחרונה נקראת ספרת ביקורת. זהו מספר שמוודא שהמספר תקין.
בחלק מהשנים ניתן לגלות משהו על מקום הלידה לפי המספר. כשגילו שזה חושף מידע פרטי, שינו את השיטה כדי להגן על אנשים.
תגובות גולשים