טכנו הוא סגנון מוזיקה אלקטרונית שהתחיל בסוף שנות ה־70 במערב אירופה. הוא התפתח והתבסס בדטרויט בשנות ה־80. המייסדים המרכזיים בדטרויט היו דריק מיי, קווין סונדרסון וחואן אטקינס, שנקראו "שלישיית בלוויל". הם הושפעו מהרכבים אלקטרוניים אירופיים ומהקשרים תרבותיים כמו דיסטופיה ומדע בדיוני.
המונח "טכנו" נובע מהמילה טכנולוגיה, ולמרות שיש סגנונות קרובים כמו האוס, טראנס והארדקור, לטכנו יש זהות נפרדת. בשנות ה־90 הסגנון התפשט בעולם והשפיע על סגנונות חדשים כגון IDM ודראם אנד בייס. שמות בולטים מתקופה זו כוללים ג'ף מילס, קרל קרייג ודרקסיה. בשנים המאוחרות יותר נודעו גם ריצ'י הוטין (פלסטיקמן), קרל קוקס וסוון ואת'.
הבסיס של הטכנו הוא מקצב 4/4 בקצב מהיר, בדרך כלל סביב 130 BPM. BPM פירושו פעימות בדקה, כלומר מדד לקצב השיר. הכלים העיקריים הם תופים חשמליים, סינתיסייזרים (כלים שיוצרים צלילים אלקטרוניים) ואפקטים קוליים. מכונות מפורסמות שתרמו לסאונד הן ה‑TB‑303, שיצר צליל אסיד מצפצף, והמכונות TR808 ו‑TR909 לתופי אלקטרוניקה. בשנים האחרונות משתמשים גם בתוכנות מחשב ליצירה וניגון. ריצ'י הוטין פיתח את Final Scratch, תוכנה שאיפשרה לנגן קבצי מוזיקה ממוחשבים על פטיפונים מיוחדים.
לטכנו יש כמה תתי־סגנונות ושינויים בסאונד. חלקם כבדים ומחוספסים, אחרים מינימליים ועתידניים. הם נפוצים בסצנת המועדונים ברחבי העולם, במיוחד במזרח אירופה.
טכנו היא מוזיקה אלקטרונית שהתחילה בדטרויט בשנות ה־80. שלושה יוצרים חשובים היו דריק מיי, קווין סונדרסון וחואן אטקינס. הם קיבלו השראה מהרכבים אלקטרוניים מאירופה.
המילה "טכנו" קשורה למילה טכנולוגיה. בשנות ה־90 הטכנו התפרסם בעולם והשפיע על מוזיקות נוספות.
טכנו בדרך כלל עובד על מקצב אחיד שנקרא 4/4 ובקצב מהיר, סביב 130 BPM. BPM אומר כמה פעימות יש בדקה.
בכלים משתמשים בסינתיסייזר, שהוא כלי שיוצר צלילים אלקטרוניים, ובמכונות תופים מיוחדות. אחת המכונות המפורסמות נקראת TB‑303 והיא יצרה צליל אסיד מצפצף.
יש סוגים שונים של טכנו. חלקם נשמעים קשים, וחלקם נשמעים פשוטים ומעט עתידניים.
תגובות גולשים