טפח

טפח היא יחידת אורך קדומה. אורכה נמדד על‑ידי רוחב ארבע אצבעות של אדם.

המידה מוזכרת בתנ"ך. למשל, מוזכר שמשה הוצווה לעשות מסגרת לשולחן הפנים בשיעור טפח. נמסר שמידת הטפח היא הלכה שמסרה משה מסיני.

אורך הטפח נקבע כהרוחב של כף היד או ארבע אצבעות. בארמית מופיעה לעתים בשם 'טפחא', ולעתים נדירות 'פשך'. רבים מקובלים: טפחים וטפחות.

יש מחלוקת הלכתית על האורך המדויק של הטפח. משמרים את המושג בעת קביעת מידות הלכתיות כמו גודל סוכה וגבולות רשות היחיד. שישה טפחים מסתדרים ביחידה ארוכה יותר בשם אמה (אמה = מרחק מהמרפק ועד קצה היד).

ממצאים ארכאולוגיים מתקופת ממלכת יהודה תומכים בטפח של כ‑8.85±0.6 ס"מ. מדידות אלו נעשו על קטרים פנימיים של פתחי כדים באתרי חפירה מרכזיים (למשל עיר דוד, חורבת קייאפה, תל מגידו). ערך זה דומה לרוחב ארבע אצבעות של חיילים זכרים בארצות הברית במאה ה‑20 (כ‑8.67±0.5 ס"מ).

בדגימות כדים מן התקופה הרומית שנמצאו בשועפאט הקוטר הממוצע היה קטן יותר, כ‑7.87±0.8 ס"מ. ערך זה דומה לרוחב ארבע אצבעות של חיילות בארה"ב במאה ה‑20 (כ‑7.82±0.4 ס"מ). במחקר נצפתה התאמה ברוחב פתחי הכדים, בעוד שמידות אחרות של הכדים השתנו הרבה.

(כותרת קיימת במקור.)

טפח זהו מדד ישן של אורך. זה מדד של רוחב ארבע אצבעות.

הטפח מוזכר בתנ"ך. כתוב שמשה קיבל הוראה על מידת הטפח.

לעתים קוראים למידה גם טפחא או פשך. ברבים אומרים טפחים.

יש ויכוח כמה זה בדיוק. שש טפחים שווים לאמה. אמה היא מרחק מהמרפק עד כף היד.

חוקרים בדקו כדים עתיקים. בכדים מתקופת ממלכת יהודה הממוצע היה כ‑8.85 ס"מ. זה קרוב למידה של ארבע אצבעות אצל חיילים זכרים בדגימות ישנות. בכדים רומיים הממוצע היה קטן יותר, קרוב ל‑7.87 ס"מ.

(כותרת מהמקור נשמרה.)