טראומה (מיוונית: "פצע") היא פציעה שנגרמת על ידי גורם חיצוני ופוגעת ברקמות הגוף.
יחידת טראומה בבית חולים מטפלת בפצועים המסכנים את חייהם או את גפיהם. התחום הרפואי שחוקר וטפל בפציעות נקרא טראומטולוגיה, ענף של רפואת חירום.
חומרת הפציעה נמדדת בעיקר לפי סכנת החיים המיידית. אין תמיד קשר בין סכנת החיים ובין המוגבלות שיישארו לאחר ההחלמה. לדוגמה, איבוד דם חמור עלול להיות מסכן חיים אך להחלים, בעוד פגיעה בעין עשויה לגרום לעיוורון ללא סכנת חיים.
טראומה שונה ממחלה: טראומה היא פגיעה חיצונית מהירה, בעוד מחלות נגרמות בדרך כלל מתהליכים פנימיים מתמשכים.
טראומות מתחלקות גם לפי גיל: יילודים, תינוקות, ילדים בבתי ספר ונוער. לכל קבוצת גיל יש מאפיינים אנטומיים ופיזיולוגיים שמשפיעים על הטיפול.
הטיפול בשטח מתחיל בזיהוי סוג הפגיעה. כלים נפוצים בשטח כוללים מפוח הנשמה (שק קטן המאפשר הנשמה) ודפיברילטור (מכשיר שנותן שוק חשמלי במקרה של עצירת לב).
פגיעות נפוצות בשטח: פציעות מחפצים חודרים כמו סכין וקליע, הדף (פיצוץ) הגורם לחבטה, חבטות ללא הדף, איבוד הכרה, התייבשות, דימום חיצוני או פנימי, חוסר חמצן כתוצאה מטביעה או חנק, הלם, התקף לב ושבץ.
איבוד הכרה יכול להיגרם ממחלה, חבטה, הלם או חוסר חמצן. יש לפעול לפי סכמת ABC, Airways, Breathing, Circulation (דרכי אוויר, נשימה, מחזור דם).
בהנחיות American Heart Association מבצעים סדרת החייאה של 30 לחיצות על החזה ושתי נשימות.
התייבשות מטופלת בדומה למחלה או לחבטה, ולעיתים כוללת מתן נוזלים לווריד או דרך הפה.
דימום חיצוני יש לנסות לעצור בהלחיצה ובחבישה. חבל שהוצאת חפצים תקועים יכולה לגרום לנזק גדול.
רסיסים גורמים בדרך כלל לדימום חיצוני ויש לחסום אותו. אסור לשלוף רסיסים קטנים בשטח. הוצאת חפץ תקוע עלולה לפגוע בגידים, בשרירים או בכלי דם, ולכן עושים זאת רק לאחר צילומים ובידי מי שמוסמך.
ברביעת פגיעה כזו מרגיעים את הפצוע, בודקים דימום פנימי (הלם עלול להוריד לחץ דם) ושומרים על בדיקות הכרה מתמדת. נותנים חמצן לפי הצורך.
הלם הוא מצב שבו הגוף אינו מצליח לשמור על לחץ דם נורמלי. כתוצאה מכך, רקמות הגוף מקבלות פחות חמצן. זה מצב חירום ומטפלים בו במהירות, בהתאם לסוג ההלם.
במקרים של שבץ או התקף לב מניחים שאספקת חמצן לקריטית, ונותנים חמצן לפי הצורך ומפנים במהירות לבית חולים.
בגלל הבדלים אנטומיים ופיזיולוגיים, יש לטפל בילדים באופן שונה מאשר במבוגרים. תאונות הן הגורם העיקרי למוות בגילים 1, 14. בחלק מהמדינות מספר גדול של ילדים מגיעים לחדרי מיון בעקבות פציעות.
בנים נפצעים יותר מבנות ביחס של כ־2:1.
חמש הפציעות המובילות בילדים הן: תאונות דרכים, טביעה, כוויות, נפילות והרעלות. בטיפול בילדים חשוב לדעת את משקל הגוף כדי להתאים מינון תרופות, לכן קיימות שיטות הערכת משקל שונות.
טראומה מתרחשת בכ־5% מההריונות והיא סיבה עיקרית למוות של נשים בהריון. בטראומה אופייניים סיבוכים כמו הפרדת שיליה ולידה מוקדמת.
רופאים משתמשים בבדיקות הדמיה גם בזמן הריון, כי הרמות המקובלות נחשבות בטוחות. בשל השינויים בגוף בהריון, קשה לאבחן הלם. לכן נשים אחרי שבוע 23 מומלצות לחיבור למוניטור עוברי למעקב.
טראומה נפשית היא פגיעה רגשית שנגרמת מחשיפה לאירוע קשה, כמו פיגוע או אלימות. טיפול ראשוני יכול להינתן בזירה, ואחריו טיפול פסיכולוגי או תרופתי לפי המצב. מדווחים על נפגעים נפשיים לצד דיווח על טראומות גופניות.
טראומה היא פציעה שנגרמת מהמגע או מהחבלה החיצונית. היא פוגעת ברקמות בגוף.
בבתי חולים יש יחידה מיוחדת לטראומה. היא מטפלת במקרה של סכנת חיים.
חומרת הפציעה נמדדת לפי סכנה לחיים. לפעמים פציעה מסוכנת לא משאירה נכות.
ולפעמים פגיעה קטנה מסבה נזק גדול, כמו עין שנפגעת.
טראומות נחלקות לפי קבוצות גיל: יילודים, תינוקות, ילדים ונוער.
לטיפול שונה בגלל ההבדלים בגוף.
בשדה משתמשים במכשירים להנשמה ובדפיברילטור, מכשיר שנותן שוק חשמלי אם הלב נעצר.
פגיעות נפוצות: חפצים חודרים, טביעה, התייבשות, דימום וחוסר חמצן.
כשמישהו מתעלף או אין דופק, עוקבים אחרי ABC, דרכי אוויר, נשימה, מחזור דם.
בהחייאה עושים לחיצות על החזה והנשמות לפי ההנחיות.
אם יש דימום, לוחצים על המקום כדי לעצור את הדם.
אִסוּר לשלוף רסיסים קטנים. הוצאת חפץ עלולה לפגוע רְאוּת.
הלם זה מצב שבו לחץ הדם נמוך והרקמות מקבלות פחות חמצן.
זה חירום ויש לקרוא לעזרה מיד.
תאונות הן הגורם העיקרי למוות אצל ילדים בני 1, 14.
הפגיעות הנפוצות אצל ילדים הן תאונות דרכים, טביעה וכוויות.
בטיפול בילדים מחשבים את משקל הגוף כדי לתת תרופות מתאימות.
לפעמים נשים בהריון נפוצות בטראומה. זה יכול לסכן גם את האישה וגם את העובר.
רופאים עושים בדיקות וזה חשוב במיוחד אחרי שבוע 23.
טראומה נפשית היא פגיעה ברגשות אחרי חוויה קשה.
מטפלים בזה אצל פסיכולוג או ברפואת נפש.
אנשים מדווחים גם על פגיעות רגשיות בצוותי חירום.
תגובות גולשים