טרבלינקה

טרבלינקה (בגרמנית: Treblinka) היה אחד משלושת מחנות ההשמדה המרכזיים של הנאצים במסגרת מבצע ריינהרד. המחנה פעל בשנים 1942, 1943 ליד ורשה והיה מיועד להשמדה שיטתית של יהודים במטרה שנקראה "הפתרון הסופי".

המחנה הוקם באביב 1942 ליד מחנה העונשין הישן, ונקרא לעתים "טרבלינקה II". השטח הוקף גדר תיל גבוהה ומגדלי שמירה. רוב העבודה הפיזית בבניית המחנה ובמתקניו נעשתה על ידי אסירים יהודים שנוספו למחנה העונשין.

המחנה חולק לשני חלקים: אזור שבו גרו השומרים והמחסנים, ואזור מבודד שבו עמדו תאי הגזים. תאי הגזים הם חדרים שבהם הרגו אנשים בגז. בתחילה היו כמה תאים, ובהמשך הוסיפו עוד כדי להאיץ את ההשמדה.

צוות המחנה כלל עשרות אנשי אס-אס ושומרים אוקראינים. קבוצות קטנות של אסירים יהודיים נשמרו בחיים כדי לעבוד ב"פלוגות מיוחדות". הם נקראו לזוות את הגוויות, להוציא חפצים אישיים ולנקות תאי הגזים.

המשלוחים הגדולים החלו ב-23 ביולי 1942. רכבות מלאות אנשים הובילו יהודים וגטאות אל המחנה. רבים לא ידעו לאן נוסעים והאמינו לשקר שהם מועברים למחנות עבודה.

שיא ההשמדה היה בסתיו 1942, אז הגיעו לעתים עד שלושה משלוחים ביום. מספר ההרוגים היומי יכול להגיע לעשרות אלפים. בסך הכול ההערכות מדברות על כ-845,000, 875,000 קורבנות, רובם ככולם יהודים.

ההרג התחיל כבר בדרך, בתוך קרונות צפופים ללא מים או אוויר. בכניסה למחנה בוצעה הטעיה: נתיבי הובלה הוסוו כתחנת רכבת ובניינים מזויפים. הנחקרים הופרדו לשמאל ולימין, נשים וגברים, ושולחו אל מה שנראה כ"מקלחות".

אנשים נכנסו לתאי הגזים בצפיפות גדולה. חומרי דלק או פחמן חד-חמצני שימשו כדי להרוג את הנכנסים. לאחר ההרג גופות הועברו, נפלטו החוצה או נערמו כדי להימחק.

חלק מאסירי ה"פלוגות המיוחדות" הוכרחו לטפל בחפצי הנרצחים: בגדים, תכשיטים, שיני זהב ושיער. חפצים אלה נארזו ונשלחו לגרמניה.

כבר מספטמבר 1942 התחילו מקרים של בריחה והתנגדות. חלק מהניסיונות נכשלו והגרמאים הוציאו להורג אסירים בתגובה.

המעשים הקטנים הללו הובילו לארגון מחתרתי בתוך המחנה. המחתרת ניסתה להשיג נשק ולתכנן מרד גדול יותר.

ב-2 באוגוסט 1943 פרץ מרד מזוין של האסירים. המורדים שיחררו נשק ממחסן, הציתו מבנים ותקפו את השומרים.

המחנה נשרף כמעט כולו. כ-200 אסירים הצליחו לברוח, וכ-70 שרדו עד שצבא הסובייטי הגיע. רוב המורדים והאסירים שנהגו במרד נהרגו.

לאחר המרד פירקו הגרמנים את המחנה, שרפו מבנים וניסו לטשטש את העקבות על ידי שריפה, חריש ושיקום השטח.

היו משברים משפטיים וניסיונות להעמיד לדין את בני הסגל הנאצי. כמה מפקדים הורשעו והורשעו בעונשי מאסר, אחרים התאבדו או מתו לפני משפט. משפטים ידועים כללו את משפטי 1965 ו-1970, וגם הליכים נגד ג'ון דמיאניוק בשנים מאוחרות יותר.

מחקרים ארכאולוגיים שנערכו במקום בשנים האחרונות מצאו שברי אריחים ועצמות, ואיששו עדויות ניצולים ועדים לגבי קיומם של תאי הגזים.

בשטח המחנה הוקם אתר זיכרון לאומי. יש אנדרטאות, אבנים שעליהן חרוטים שמות הקהילות שגורשו, וטקסים לזכר הקורבנות. בשנת 1964 ו-1978 נערכו טקסים רשמיים שבהם נכחו ניצולים ומשפחותיהם.

כמה ניצולים כתבו עדויות וסיפורים על תקופתם בטרבלינקה. חלק מהסיפורים הועלו לספרים ולסרטים. השירים והזיכרונות עוזרים לשמור את המידע לדורות הבאים.

טרבלינקה היה מחנה שבו הרגו הנאצים אנשים רבים בזמן מלחמת העולם השנייה. זה קרה בפולין, ליד ורשה.

המחנה נבנה ב-1942. הנאצים הביאו לשם יהודים וגטאות אחרים. לרוב האנשים לא הוסבר לאן הם נוסעים.

המחנה הוקף גדר ושמירה. היו בו שני חלקים: מקום לשומרים ומקום שבו התרחש ההרג. קבוצות קטנות של אסירים הושארו בחיים לעבודות כפייה.

רכבות הביאו אל המחנה אנשים רבים. בשיא הפעולה נהרגו אלפי אנשים כל יום. בסך הכול נהרגו שם מאות אלפי יהודים.

הנאצים הטעו את האנשים כדי שמי שמגיע לא יידע מה יקרה לו. הם הכניסו אנשים לחדרים מיוחדים ושם הרגו אותם. חפצים של הנרצחים נלקחו ונשלחו למקומות אחרים.

אסירים ארגנו מחתרת וניסו לברוח. כמה ניסיונות הצליחו, אך רבים נהרגו.

ב-2 באוגוסט 1943 פרץ מרד. חלק מהאסירים ברחו. כשפגשה הסכנה, חלק מהבניינים נדלקו.

רק כמה עשרות ניצולים נשארו אחרי המלחמה.

כיום יש במקום אתר זיכרון. יש אבנים עם שמות הקהילות ושמות קרוביהם. אנשים באים לבקר וללמוד על מה שקרה.