טרובדור הוא כינוי למלחין, משורר וזמר בימי הביניים. המילה מגיעה מהאוקסיטנית (שפת דרום־צרפת) ונהגתה מ־trobar, שפירושו "למצוא" או "לחבר" (שיר או לחן). הסגנון החל בפרובאנס במאה ה־11; אחד הטרובדורים המוקדמים והידועים הוא גיליים מפייטיוס. שירת הטרובדורים נכתבה מלכתחילה כמוזיקה מושרת ולרוב לוותה בכלי מיתר. זו הייתה הליריקה הראשונה של ימי הביניים שנכתבה לא בלטינית, אלא בשפה המדוברת המקומית.
רבים מהטרובדורים היו ממעמד האצולה, או פעלו בחצרות האצולה. הם שיקפו חיי חצר חדשים, עם דגשים על קורציה (נורמות של נימוס ואהבה בחצר), ניצנים לשינוי מעמד האישה ולקודים חברתיים שונים. הנושאים כללו אהבה והערצה, לעתים אף אהבה שמחוץ לנישואין, והאידאלים הללו זכו לפופולריות גם בכנסייה. יש הסבורים שהסגנון הזה סייע להפצת פולחן מריה הקדושה במאה ה־13, כי תכונות השיר זוהו עם תכונותיה.
היו גם מבצעים מקצועיים שנקראו יוגלדורים (מלה שמציינת מבצעים של יצירות של אחרים). הדימוי הפופולרי של הטרובדור כנודד עם לאוטה אינו תיאור מדויק של רובם: הטרובדורים והטרוברים נתפסו כ״אריסטוקרטיה של היצירה״, לעתים אצילים שחיברו וביצעו למען חצרותיהם.
טרובר (בצפון־צרפת) הוא המקביל הצפוני של הטרובדור. הטרוברים חיברו בשפות הצפוניות של צרפת ופעלו במאות ה־12, 13. הטרובר הידוע הראשון היה כרטיאן מטרואה. חלק גדול משירי הטרובר שרדו עד ימינו; לכ־2/3 מהם יש לחן מלודיה.
באותה תקופה הופיעו גם צורות דומות במדינות אחרות: במזרח־מרכז אירופה היו המינזנגרים (זמרי אהבה בגרמנית עתיקה), ושולבו טרובדורים במספר חצרות בספרד, פורטוגל, ואיטליה. בתקופה מאוחרת הסגנון דעך, ובמאה ה־14, 15 נעשו ניסיונות לשמרו, למשל באמצעות תחרויות ספרותיות שנקראו "משחקי הפרחים".
הביצוע המדויק של השירים נתון לויכוח: יש הטוענים שיש לשירם בקצב חופשי עם מעט ליווי, ואחרים מעדיפים ליווי אינסטרומנטלי רחב יותר.
בתקופה המודרנית המילה "טרובדור" משמשת גם לתיאור זמרי פולק מודרניים, שממשיכים את רוח הניגון הנודד והשירה האישית. דוגמאות שנזכרו בהקשרים מודרניים הן בוב דילן ומאיר אריאל.
טרובדור הוא משורר ומוזיקאי מהתקופה של ימי הביניים. המילה באה משפת דרום־צרפת ומשמעה "לחבר שיר". הם שרו שירים עם כלי מיתר, כמו לאוטה.
הטרובדורים הופיעו בעיקר במאה ה־11 וה־12 בפרובאנס, אזור בדרום־צרפת. הם כתבו לא בלטינית, אלא בשפה שאנשים דיברו אז. רובם היו קשורים לחצרות של מלכים ורוזנים.
השירים דיברו על אהבה, הערצה ויופי. לפעמים הם גם השפיעו על הדרך שבה אנשים חשבו על מריה הקדושה.
יש סוגים דומים בצפון־צרפת שקראו להם טרוברים, ובגרמניה היו הזמרים שנקראו מינזנגרים (מלה שמשמעותה "זמרי שירי אהבה").
היום קוראים לזמרי פולק מסוימים "טרובדורים מודרניים". דוגמאות מפורסמות הן בוב דילן ומאיר אריאל.
תגובות גולשים