טריאנגולציה דינמית סיבתית, או טד"ס (Causal dynamic triangulation), היא ניסיון לאחד את תורת היחסות הכללית עם מכניקת הקוונטים. המטרה היא ליצור תורת כבידה קוונטית שמבוססת על עקרונות קוונטיים ובו בזמן שומרת על סיבתיות (הסדר שבו אירועים משפיעים זה על זה).
בטד"ס המרחב-זמן נבנה מאבני בניין בקנה מידה של אורך פלאנק. אורך פלאנק הוא יחידת אורך מאוד קטנה, הגודל שבו צפויים להופיע אפקטים קוונטיים של כבידה. האבנים הללו הן 4-סימפלקסים, גרסה ארבע-ממדית של טטרהדרון (צורה פשוטה בתלת-ממד, רק עם ממד נוסף).
דמויי מחשב הראו שאף על פי שהסימפלקסים נשמרים עם גאומטריה אוקלידית (גאומטריה שטוחה-סוג), בסקלות גדולות מתקבל מרחב-זמן ארבע-ממדי עם עקמומיות. התוצאה הזאת תואמת את המשוואות של תורת היחסות הכללית של איינשטיין.
תורת המיתרים היא דרך אחרת לאחד בין מכניקת הקוונטים ולכידות כבידה. ביחס אליה, טד"ס נמצאת בשלבים ראשוניים יותר של המחקר. עד 2007 ההישג המשמעותי של טד"ס הוא קבלת מרחב-זמן תואם לתורת היחסות הכללית. לעומת תורת המיתרים, טד"ס לא דורשת ממדים נוספים, ובניגוד לתורת המיתרים עדיין לא הוצגו בה חלקיקי חומר באופן מלא.
טריאנגולציה דינמית סיבתית קיצונית נקראת טד"ס. זוהי רעיון לפיזיקה שניסה לחבר בין שני עולמות. אחד העולמות הוא תורת איינשטיין על הכבידה. השני הוא מכניקת הקוונטים, על חלקיקים קטנים מאוד.
בטד"ס בונים את המרחב-זמן מאבנים קטנות בשם 4-סימפלקסים. 4-סימפלקס הוא כמו טטרהדרון אבל בארבעה ממדים. הבנייה נעשית בקנה מידה של אורך פלאנק. אורך פלאנק הוא אורך מאוד מאוד קטן.
מחשבים הראו כי בבניין הזה, כשהסתכלים מרחוק, המרחב-זמן נראה ארבע-ממדי ומזכיר את תורת איינשטיין. עד 2007 זה היה ההישג הגדול של טד"ס.
תורת המיתרים היא רעיון אחר לאותו מטרה. טד"ס פשוטה יותר במובן אחד: היא לא דורשת ממדים נוספים. אבל היא עדיין בשלבי מחקר ואינה מראה חלקיקי חומר בדיוק.
תגובות גולשים