יגאל דוניץ

יגאל דוניץ (19 בספטמבר 1945, 29 בספטמבר 2005) היה חוקר של דוד בן-גוריון, ממקימי המכון למורשת בן-גוריון ומנהל ומתכנן באגף ישראל של הסוכנות היהודית.


דוניץ גדל בקריית חשמל שבקריית חיים. הוא סיים תואר ראשון במדע המדינה ובסוציולוגיה ותואר שני במדע המדינה, שניהם בהצטיינות באוניברסיטה העברית. המחקר שלו התרכז בדמותו ובמשנתו המדינית של דוד בן-גוריון. אהדתו לבן-גוריון ביקעה אותו לשדה בוקר, שם רכש את אמונו של בן-גוריון ושימש תקופה מסוימת כעוזרו.

הוא היה מחברי צוות ההקמה של המכון למורשת בן-גוריון, שימש כסגן מנהל המכון ומנהל הארכיון. את הדוקטורט השלים ב-1988 על השפעת תנועת אחד העם על בן-גוריון. בנוסף השתלם בלימודי היסטוריה באוניברסיטת קולומביה.

ב-1995 יצא לשליחות חינוכית בקנדה מטעם הסוכנות היהודית. לאחר שחזר התמנה למנהל מחלקת התכנון, התיאום והפיתוח של אגף ישראל, ואף שימש כמנהל בפועל של האגף. בהשראת תפיסת "ההון החברתי" של רוברט פטנאם, כלומר קשרים חברתיים ואמון שבונים יכולת פעולה משותפת, קידם דוניץ בנייה קהילתית ותוכניות חינוכיות.

תוכניות מרכזיות שפיתח כללו "לומדים במרחב הכפרי" לעידוד מכללות אזוריות; "ניהול קהילתי" להכשרת מנהלי קהילה; ו"תרבות בונה קהילה" בשיתוף מכללת אורנים, שמטרתה לחזק מערכת תרבות מקומית מרובת שכבות.

דוניץ היה מעורב גם בפעילות רעיונית ותוכנית במפלגת העבודה בשנות ה-70 עד ה-90. שיתף פעולה עם מחלקת המחקר בבית ברל ושימש מרכז ועדת החינוך של המפלגה. בתקופת ממשלת רבין השנייה השתתף בצוות חשיבה מדיני-חברתי בראשות מזכ"ל העבודה.

יגאל דוניץ (1945, 2005) חקר את דוד בן-גוריון. בן-גוריון היה ראש ממשלה חשוב בישראל.


דוניץ גדל בקריית חיים ולמד מדע המדינה וסוציולוגיה באוניברסיטה. הוא התקרב לבן-גוריון בשדה בוקר ועבד לצידו זמן קצר.

הוא עזר להקים את המכון למורשת בן-גוריון. שם ניהל את הארכיון ושימש כסגן מנהל. ב-1988 סיים דוקטורט על השפעות תנועות חברתיות על בן-גוריון.

ב-1995 נסע לשליחות חינוכית לקנדה מטעם הסוכנות היהודית. אחרי שחזר עבד על פרויקטים לחיזוק הקהילות המקומיות. הוא יזם תוכניות כמו "לומדים במרחב הכפרי" ו"ניהול קהילתי".


רעייתו דפנה נפטרה ב-2003. להם שלושה ילדים: רונית, יואב ואיתן. איתן מנהל היום את המכון במרכז שדה בוקר.