יהדות איראן

יהדות איראן, או יהדות פרס, היא אחת מהקהילות היהודיות הוותיקות והגדולות באסיה. יהודים אלה מכונים לעתים "יהודים פרסים" ומנהגיהם נקראים "מנהג יהודי פרס".


הקשר בין היהודים לפרס נמשך אלפי שנים. לפי המסורת, עמים ישראליים הגיעו לפרס כבר במאות לפני הספירה, בין השאר בגלות שהביאה אליהם סנחריב ואת גלות בבל. שנת 538 לפנה"ס נחשבת חשובה: כורש מלך פרס הוציא צו שאיפשר ליהודים לשוב לישראל. במקורות יהודיים גם מופיע סיפור מגילת אסתר, שמתקשר לחיי היהודים בפרס ולחג פורים.

בשנת 636 נכבשה פרס בידי הערבים המוסלמים. יהודים שילמו מס מיוחד שנקרא ג'יזיה (מס על לא-מוסלמים). בתקופה זו חלו גם גלגולים של המרה לאסלאם בקרב חלק מהיהודים, ומירדונים מקומיים הביאו לעיתים לרדיפות.

הפלישות המונגוליות גרמו להרבה הרס והרג, אך גם היו תקופות שבהן יהודים שימשו בתפקידים חשובים, למשל פקידים ורופאים שבחנו את מעמדם. היו גם גלי רדיפות והוצאות להורג נגד מנהיגים יהודיים.

בעת שלטון השושלות השיעיות, ובעיקר בתקופת הספווים (המאה ה-16, 17), סבלו היהודים מפרעות, אילוצים דתיים והגבלות חברתיות. במקרים מסוימים הוכרחו יהודים להתאסלם פומבית ולשמור על יהדותם בסתר, כמו בקהילת משהד.

ממאה ה-19 החלו מאמצים לשפר את מצבם של היהודים. ארגונים כמו "כל ישראל חברים" פתחו בתי ספר ושיפרו חינוך ומקצועות. בתקופה הפהלווית (המאה ה-20) הוענקו ליהודים זכויות אזרחיות טובות יותר, אם כי עדיין היו מגבלות פוליטיות.

לאחר המהפכה של 1979 המצב השתנה. רבים עזבו: כ-55,000 בין 1979 ל-1990, בעיקר לארצות הברית ולישראל. נכון לשנים האחרונות גודל הקהילה באיראן מוערך בכ-9,000 איש. לרובם יש אוטונומיה תרבותית ויש נציג פרלמנטרי, הומיון שמח. הרב הראשי הוא יהודה גראמי.

קהילות יהודיות בפרס היו מחולקות לשכונות יהודיות עם מוסדות כמו בית כנסת, תלמוד תורה ובית דין. המנהיגות כללה גם הנהגה דתית (רב, דיין) וגם הנהגה חילונית של עשירי הקהילה. ארגונים חיצוניים סייעו לעיתים בניהול מוסדות החינוך והבריאות.

בעבר יהודים עסקו במלאכות מסורתיות, מסחר ומזון. במאה ה-20 חלקן עלה מעמד חברתי וכלכלי, והצעירים קיבלו חינוך מקצועי. אחרי 1979 מצבם הכלכלי נפגע, ורבים נאלצו להגר.

הקבוצה הגדולה ביותר מחוץ לאיראן חיה בישראל. בעולם יש מאות אלפי יוצאי איראן, הערכה כוללת מעל 300,000. בארצות הברית חיים בין 60,000 ל-80,000 איש שמוצאם מיהודי פרס, וקיימות קהילות בולטות בלוס אנג'לס ובניו יורק. גם בלונדון, פריז ומלבורן יש קהילות בולטות.

בעבר דיני הדת והשלטון פגעו ביהודים. מאז המאה ה-20 הם זכו לזכויות משפטיות טובות יותר, אך היחסים השתנו שוב אחרי 1979. תוקפנות פוליטית בין איראן לישראל משפיעה גם על מצב היהודים המקומיים.

לפני 1979 היו יחסים מסחריים ושיתופי פעולה בין ישראל לאיראן. לאחר המהפכה היחסים נותקו והפכו לעוינים. גם אירועים מדיניים אזרחיים משפיעים על תחושת הביטחון של היהודים באיראן.

רוב יהודי איראן מוגדרים כמסורתיים ושומרים מנהגים יהודיים פרסיים מיוחדים. בקהילה קיימים טקסים ומנהגים ייחודיים שנשמרו לאורך הדורות.

קהילת יוצאי איראן בולטת בישראל ובארצות אחרות. בין אנשים ממוצא איראני שהשפיעו ניתן להזכיר דמויות מהצבא, מהתרבות ומהחיים הציבוריים, כמו נשיא לשעבר משה קצב ומפקדי צבא לשעבר דן חלוץ ושאול מופז, וזמרים ואמנים ידועים.

יהדות איראן (יהדות פרס) היא קבוצה יהודית ישנה שחיה באיראן כבר מאות ואלפי שנים.

לפני זמן רב הגיעו יהודים לפרס. אחרי גלות בבל קיבל כורש המלך רשות לשוב לארץ ישראל. סיפור מגילת אסתר קרה בפרס, ולכן חוגגים פורים.

בערך ב־636 פרס הוכבשה על ידי הערבים המוסלמים. יהודים שילמו מס מיוחד שנקרא ג'יזיה. כשהגיעו המונגולים היו פעמים של הרס וגם פעמים של שקט ועבודה חשובה.

בחלק מהזמנים השלטון היה קשה ליהודים. היו אקלים של רדיפות והכפיה על חלק מהם להתאסלם. בקצת מקומות שמרו יהודים על אמונתם בסתר.

לפני שנים רבות יהודים קיבלו זכויות יותר טובות. אך אחרי המהפכה של 1979 רבים עזבו לארצות אחרות. היום נשארים באיראן בערך 9,000 יהודים.

הרבה יוצאי איראן חיים בישראל ובארצות הברית. בקהילות אלו שומרים מסורות, מדברים על מזונות פרסיים וחוגגים ביחד.

יהודים באיראן הקימו שכונות יהודיות עם בתי כנסת ובתי ספר. הם שמרו מנהגים מיוחדים שיש להם קשר לפרס וליהדות.