יהדות סיביר

יהדות סיביר היא קהילה יהודית באזור סיביר שבצפון אסיה, תחת שליטת הפדרציה הרוסית. חלק מהמזרח הרחוק הרוסי נחשב גם הוא לחלק מסיביר. האזור נכבש על ידי רוסיה במאות ה־16־17 ושימש לעתים כמקום גלות והעברה של אסירים, בין היתר בגלל שמדובר באזור מבודד וקשה למגורים.

יהודים ראשונים הגיעו לסיביר בסוף המאה ה־17, בין השאר כשבויי מלחמה ממלחמת רוסיה, פולין (1654, 1667). מאוחר יותר, כאשר האימפריה הרוסית קיבלה שטחים מפולין־ליטא, יהודים רבים הפכו לנתינים והוגלו לסיביר כחלק מעונשים. התיישבות יהודית מחוץ ל"תחום המושב" נחשבה אז לא חוקית; "תחום המושב" הוא האזור שבו הותר ליהודים להתיישב. משום כך רבים הגיעו לסיביר בעקבות גירוש או שירות בצבא.

המגורשים נתקלו בתנאי אקלים קשים אך עם הזמן הסתגלו, החלו לעסוק במסחר ופיתוח כלכלי, וחלקם אף התעשרו והשתלבו באליטות המקומיות.

קהילות יהודיות בסיביר ניסו לשמור על חיי קהילה ומסורת. הם בנו בתי ספר, בתי כנסת ובתי עלמין. חלק מבתי הכנסת הראשונים נבנו מעץ, ובסוף המאה ה־19 נבנו בתי כנסת מפוארים יותר שמדרגים את מעמד הקהילות.

בשנות ה־30 של המאה ה־20 השלטון הקומוניסטי הורה לסגור בתי כנסת רבים, ותשמישי קדושה הוחרמו או הועברו למוזיאונים. בתי הקברות שנשארו משמרים שילוב של מסורות מזרח אירופה והשפעות מקומיות; מצבות מהמאה ה־19 לעיתים נושאות כיתוב בעברית ועיטורים מסורתיים יחד עם השם ברוסית.

מעט בתי כנסת מעץ שרדו עד ימינו, בהם בית הכנסת הישן באוֹמְסק, בית הכנסת של החיילים בטוֹמְסק ובית הכנסת בקַנְסְק. הראשון בנוי בסגנון ניאו־מורי, והשני הוקם על ידי יהודים ששירתו בצבא הרוסי.

בתחילת המאה ה־19 ניתנו אישורים ספציפיים לבעלי מלאכה וסוחרים להתיישב מחוץ לתחום המושב. משנת 1827 גיוס לצבא אפשר ליהודים להישאר בערים שבהן שירתו בתום השירות. בשנות ה־60 של המאה ה־19 הוחלה אמנציפציה סלקטיבית: סוחרים מהגילדה הראשונה, אנשים משכילים ובעלי מלאכה מיומנים יכלו להתיישב מעבר לתחום המושב. צעדים אלו הגדילו את האוכלוסייה, אך מדיניות הממשל המשיכה להגביל את התיישבות היהודים לקראת סוף המאה.

במידת ההשוואה: ב־1897 מנו יהודי סיביר כ־35,000 נפש, מול כ־5.1 מיליון יהודים בכל האימפריה הרוסית.

בתחילת המאה ה־20 נמנו בסיביר כ־34,000 יהודים, וב־1926 כ־33,000. חלק מהירידה נבע מהגירה לאירופה, לארצות הברית ולארץ ישראל. פירוק האימפריה הצארית ב־1917 והקמת ברית המועצות (מדינה גדולה שכללה את רוסיה ועוד) שינו את חיי היהודים בסיביר: יהודים אמידים רבים עזבו אחרי המהפכה הבולשביקית.

במהלך מלחמת העולם הראשונה היגרו אל סיביר יהודים מאירופה, והוקמו שם ארגונים ומפלגות שונות. בשנות ה־20 השלטון הקומוניסטי עצר חלק מפעילות הציונות. בתקופת סטלין הוקמו יוזמות כמו המחוז היהודי האוטונומי (האגדה סביב בִירוֹבִיג'אן) וניסיונות לפתח תעשייה חקלאית עבור יהודים.

בזמן מלחמת העולם השנייה הועברו לאזור יהודים שנחשדו או נתפסו כבעייתיים מבחינה פוליטית, וכן אנשים מאזורים שסופחו לברית המועצות. ההעברות והמאסרים בוצעו מסיבות פוליטיות לפי שיקול השלטון, ולעתים עלו חשדות של סכנה למשטר.

לאחר המלחמה רבים עזבו את סיביר בדרך לישראל או לארצות הברית. בגלי ההגירה בשנות ה־70 וה־90 המשיכו יהודים לעזוב, אך גם נשארו רבים והחלו לשקם קהילות.

מתחילת שנות ה־90, אחרי קריסת ברית המועצות ב־1991, חודשה פעילות יהודית: בתי כנסת נפתחו, חינוך יהודי חודש ורבים מהקהילות פעלו בהנהגת רבני חב"ד. בערים כמו טיומן, אום־סק, טומסק, אירקוטסק וולדיבוסטוק הוחזרו לעיתים בנייני בתי כנסת לבעלות הקהילות.

מצבה של הקהילה השתנה במהלך המאה ה־20. בשנות ה־60 ניכר חרדה וחשדנות כלפי יהודים תחת השלטון. מאוחר יותר חלה תחייה קהילתית ותרבותית מאז סוף שנות ה־80. אומדן מספרי היהודים בסיביר בסוף המאה ה־20 נע סביב 25,000, 30,000, אך ארגונים מסוימים כמו חב"ד מעריכים מספר גבוה יותר. כיום חיים בסיביר כמה עשרות אלפי יהודים, אם כי הנתונים משתנים ותלויים בקריטריונים שונים.

יהדות סיביר היא קהילה יהודית באזור קור ורחב ברוסיה שנקרא סיביר. סיביר הפכה לחלק מהרוסיה במאות ה־16־17.

יהודים הגיעו לסיביר בסוף המאה ה־17. חלקם היו שבויי מלחמה וחלק הוגלו על ידי השלטון. אזורים שבהם יהודים הורשו לגור נקראו "תחום המושב". סיביר לא היה חלק מאזור זה, לכן רבים הגיעו לשם כפגועים.

הם התמודדו עם קור קשה, אך למדו להקים עסקים ולעסוק במסחר. עם הזמן חלקם הצליחו והפכו לחלק חשוב בקהילות המקומיות.

יהודי סיביר הקימו בתי כנסת, בתי ספר ובתי עלמין. בשלהי המאה ה־19 נבנו בתי כנסת מפוארים בערים חשובות. בשנות ה־30 השלטון סגר הרבה בתי כנסת, וחלק מפריטי הקודש הועברו למוזיאונים.

מספר בתי כנסת מעץ שרדו עד היום, למשל באוֹמְסק ובטוֹמְסק.

במאה ה־20 רבים יהודים עזבו את סיביר והיגרו לישראל או לארצות הברית. אחרי מהפכות ושינויים פוליטיים הגיעו לסיביר גם יהודים מחלקים אחרים של אירופה. בתקופת מלחמת העולם השנייה הועברו אנשים לאזור לאור החלטות השלטון.

לאחר קריסת ברית המועצות ב־1991 חודשה פעילות יהודית. בתי כנסת נפתחו מחדש וקהילות חזרו לפעול. כיום חיים בסיביר עשרות אלפי יהודים, אך המספרים משתנים.