יהודה בן אליהו הדסי

החכם יהודה בן אליהו הדסי, מכונה גם "האבל" בגלל השתייכותו לאבלי ציון, היה פילוסוף והוגה דעות יהודי קראי, שחי בקונסטנטינופול (איסטנבול של היום) במאה ה־12. הכינוי "הדסי" כנראה מצביע על מוצאו מעיר אדסה.

מעט ידוע על חייו, אך ידוע שהוא למד אצל אביו וחיה בבית המדרש של אחיו נתן. הוא ידע היטב ספרות רבנית, כולל התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. הוא שלט בשפות רבות, בין היתר בעברית, ערבית, יוונית וארמית.

ב־10 בנובמבר 1148 (כ"ה בתשרי ד'תתק"ט) החל לכתוב את ספרו המרכזי "אשכול הכופר" שנקרא גם "ספר הפלס". הספר הוא ביאור מצוות ומעין אנציקלופדיה של האמונה. הוא מסודר לפי סדר עשרת הדיברות ולפי סדר האלף־בית, ונכתב בסגנון פרוזה חרוזה. בהסבריו הוא משתמש בגישה פילוסופית, כלומר מנסה להסביר רעיונות בצורה חשיבתית ומאורגנת. הספר מצטט חכמים קראיים שקדמו לו ומהווה מקור חשוב לתפיסותיהם.

הדסי תקף גילויי עבודה זרה, וכן הביע התנגדות לאמונות בשדים, ברוחות ובאסטרולוגיה. בנוסף חיבר ספר דקדוק בשם "תרין בתרין", שמבהיר משמעויות מילים דומות בתנ"ך, והלחין פיוטים. ארבעה פיוטים שלו נכללים בסידור התפילה הקראי.

יהודה בן אליהו הדסי קיבל את הכינוי "האבל" והיה חכם גדול במאה ה־12. הוא חי בקונסטנטינופול (עיר גדולה ששם היום איסטנבול). "הדסי" קשור כנראה לעיר אדסה.

הוא למד עם אביו ועם אחיו נתן. ידע הרבה בספרים חשובים של היהדות. הוא דיבר כמה שפות: עברית, ערבית, יוונית וארמית.

הוא כתב ספר בשם "אשכול הכופר" (גם קוראים לו "ספר הפלס"). הספר מסדר את המצוות לפי עשרת הדיברות ובא גם לפי סדר האותיות. בספר הוא מסביר את הדת בצורה חשיבתית. הספר הזה עזר להבין את רעיונות הקראים שקדמו לו.

הוא תקף עבודה זרה ואמונות כמו שדים ורוחות ואסטרולוגיה (אסטרולוגיה, האמונה שבכוכבים מפריעים). בנוסף כתב ספר דקדוק בשם "תרין בתרין". הוא גם כתב פיוטים; ארבעה מתוכם נמצאים בסידור התפילה הקראי.