ההלכה היא מערכת החוקים והכללים ביהדות. הלכה פירושה איך לנהוג בפועל, והיא נובעת מהתורה שבכתב ומהתורה שבעל פה. התורה שבעל פה = ההסברים והמנהגים שהועברו בעל־פה על ידי חכמים. כשחכמים דנים איך לנהוג, זה נקרא דיון הלכתי, וההכרעה נקראת פסק הלכה = החלטה רבנית מחייבת.
השם "הלכה" נגזר מהשורש הלך, ומשמעותו דֶבר שממשיך ומתמשך. המילה מופיעה גם בהקשרים תלמודיים.
ההלכה מבוססת על המצוות והאיסורים שבתורה ועל פרשנות חכמים. פרשנות נחוצה כדי ליישם חוקים במצבים חדשים. כאשר הכרעות משפטיות נערמות, גם עליהן נדרשת פרשנות נוספת. כך נוצרה ספרות מפרשת לפרשנותה, שנמשכת עד היום.
המקרא לעיתים נותן עקרון כללי בלבד. החכמים קבעו גדרים = הגדרות ברורות לזמנים ולפעולות, תקנות = כללים שמוסיפים החכמים, ומנהגים שהפכו לחיובים במקורות הלכתיים. התקנות מכונות דרבנן = של הרבנים, ואילו החיובים מהמקרא מכונים דאורייתא = של התורה.
להלכה היו גישות שונות: חלק ראו אותה כבלתי משתנה, וחלק ראו בה יצירה אנושית שמתפתחת. זרמים מודרניים כמו הקונסרבטיבים הסכימו שההלכה יכולה להשתנות כדי להתאים לזמנים.
חוקרים כמו משה הלברטל מדגישים שהמעבר מעולם של מצוות בודדות לעולם הלכתי מאורגן החל לאחר חורבן בית המקדש השני. המשנה נחשבת לשלב מרכזי בתהליך זה, כטקסט מרכזי של נורמות וחוקים.
המשנה היא קובץ הלכתי שערך רבי יהודה הנשיא בסביבות המאה ה־3 לספירה. על המשנה בנו את התלמודים: התלמוד הבבלי והירושלמי. התלמוד כולל דיונים, פירושים ופסקי הלכה. בדרך כלל לא פוסקים רק מתוך המשנה, אלא מחפשים גם את נימוקי התלמוד.
מאז נכתבו ספרי הלכה רבים. בתקופות הגאונים והראשונים חוברו חיבורים שביקשו לאחד פסקים. ברבות הימים בלטו ספרים מרכזיים כמו רמב"ם, רבי יוסף קארו ושולחן ערוך, שהשפיעו על פסקי הלכה עד היום.
שו"ת = שאלות ותשובות, היא ספרות שבה רבנים עונים על שאלות הלכתיות בזמנים משתנים. השו"ת נמשכת מהגאונים ועד היום, וכעת רבים זמנים מופצים גם באינטרנט.
נכתבו ספרים מצומצמים על נושאים ספציפיים, כמו שבת, נידה או ארבעת המינים. יש חיבורים פסקניים ויש ליקוטים שמביאים דעות שונות בלי הכרעה חד־משמעית.
בהלכה יש שאלה של סמכות: עד כמה חייבים לקבל ספר מסוים. לדוגמה, על התלמוד הבבלי רואים רבים כעת ככופה הלכתית. לגבי ספרים מאוחרים יותר קיימת שונות בדעות הפוסקים אם ניתן לחלוק עליהם.
לימוד ההלכה נעשה ממגוון מקורות: תלמוד, ראשונים, שולחן ערוך ונושאי הכלים = פרשנים חשובים. פסיקת הלכה של היום נשענת על מקורות חז"ל ועל סברא = נימוק הלכתי. בדרך כלל שאלות מסויימות מפונות להכרעת מורה הוראה או פוסק.
בזמנים שונים היו זרמים שונים. הצדוקים והבייתוסים נטו לפרשנות פשוטה של המקרא. הקראים קיבלו רק את התורה שבכתב ובחלק מהמקרים פירשו אותה אחרת, למשל בחומרה בשבת ובמלאכות. המחלוקות בין הזרמים נגעו לפרשנות סמכותית ולמקור ההלכה.
בכתות אלו היו הבדלים פרשניים רבים עם הפרושים. לדוגמה: בירושה, בעונשים ובמנהגים דתיים.
הקראים מקבלים את המקרא הכתוב, ההיקש = הסקה מתוך הטקסט, והמסורת מדור לדור. אצל הקראים היו בעניינים מסוימים הלכות שונות מהמסורת הרבנית.
בסיכום, ההלכה היא גוף משתף־פעולה של חוקים, פרשנות וספרות. היא נוצרה והתפתחה דרך דיונים, קבצים וספרים, ומשפיעה על החיים הדתיים עד היום.
הלכה היא כללי ההתנהגות ביהדות. זה אומר איך עושים מצוות ואיסורים.
"הלכה" מגיעה מהמילה הלך. היא מדברת על מה שנעשה לאורך זמן.
התורה כתובה. חכמים הסבירו אותה והוסיפו דוגמאות. ההסברים האלה נקראים תורה שבעל פה = דברי חכמים שסופרו בעל־פה.
לעיתים המקרא נותן רק כלל. החכמים קבעו גבולות מדויקים ותקנות. תקנה = כלל שהרבנים הוסיפו. מנהג = מה שעושים בדרך הכלל.
המשנה היא ספר חוקים ישן, נערכה סביב שנת 220. על המשנה בנו את התלמודים. התלמודים מכילים דיונים והסברים.
נכתבו ספרים רבים שפוסקים הלכות. בין החשובים נמצא שולחן ערוך. ספרים אלה עוזרים לדעת מה נכון לעשות.
שו"ת אלה שאלות ותשובות. רבנים עונים על שאלות שנוצרות בזמן שלנו.
בזמן העתיק היו קבוצות שונות עם פרשנויות אחרות. למשל הצדוקים והקראים פירשו את התורה אחרת.
ההלכה עוזרת לאנשים לדעת איך לפעול. אומרים אותה ולומדים אותה כדי לקיים מצוות נכון.
תגובות גולשים