יהודה בן דמא

רבי יהודה בן דמא (לעתים נקרא רבי אלעזר בן דמא) מופיע במדרשים מאוחרים כתנא, חכם מתקופת המשנה, שהוצא להורג בידי הרומאים. לפי נוסחאות מסוימות הוא נחשב לאחד מעשרת הרוגי מלכות, קבוצת חכמים שנענשה על ידי השלטון.

ברשומות התנאיות ובתלמודים הוא אינו מוזכר, ויש שטוענים שמדובר ברבי יהודה בן תימא.


במדרש "אלה אזכרה" מסופר שסופו הגיע ערב חג השבועות (עצרת), החג שחוגגים את קבלת התורה. הוא ביקש מהקיסר להמתין מעט, כדי לקיים את המצווה ולברך על התורה. הקיסר גינה את אמונתו בעולם הבא ושאל מה שכר תורתו. רבי יהודה ענה בפשטות שדוד המלך כבר שבח את טובתו של ה', והזהיר שהמאמינים יחיו בעולם של אור, בעוד הכופרים ירדו לשאול, המקום של המתים.

הקיסר כעס מאוד. לפי המדרש קשרוהו וגררו אותו ברחובות רומי, ואז פגעו בגופו בהליכים אכזריים. הנביא אליהו אסף את שרידיו וקברם במערה ליד נהר לפני רומי. המדרש מספר ששלושים יום בשנה נשמעו קולות אבל ומחה בתוך אותה מערה, והקיסר הטיח שהוא לא ישקוט עד שִימלא את רצונו נגד אותם זקנים.

רבי יהודה בן דמא מופיע במדרשים מאוחרים. הוא מוגדר כתנא, חכם מתקופת המשנה. לפי כמה מסורות הרומאים הרגו אותו.


המדרש מספר שזה קרה ערב חג השבועות. הוא ביקש קצת זמן כדי לקיים את החג ולברך על התורה. הקיסר צחק על אמונתו בעולמות אחרים. רבי יהודה אמר שמאמינים יחיו באור ואחרים ירדו למקום המתים.

הקיסר כעס על כך, קשרו וגררו אותו ברחובות ואז התייחלו אליו ופגעו בו. הנביא אליהו אסף את שרידיו וקבר אותם במערה ליד נהר לפני רומי. לפי המדרש, מדי שלושים יום נשמעו קולות בכי במערה.