יהודה החסיד (ירושלים)

רבי יהודה חסיד (סג"ל; 1660, דובנו, ו' בחשוון ה'תס"א/1700, ירושלים) היה דרשן ומנהיג עלייה מליטא לארץ ישראל. הוא הקים תנועה חברתית-משיחית (שאפתה לקרב את ביאת המשיח) ועליה בראש חבורה של תלמידים ותמימים.

נולד במשפחת סג"ל בדובנו ופעל כדרשן בעיירה שידלוב. הוא נודע בחסידותו, ולכן נקרא "חסיד".

בשנת ה'תנ"ז (1697) החל לארגן עלייה לארץ. בתחילה יצאה קבוצה קטנה של כ־31 משפחות, אך במהלך מסע שהתמשך כשלוש שנים הצטרפו אנשים רבים. בהמשך הוערך שמספר העולים הגיע לכ־1,500, כולל תלמידי חכמים ורבנים, וחלקם היו מקושרים לתנועה השבתאית (תומכי שטח שחשב שראש השבתאים הוא המשיח).

הקבוצה קיבלה עזרה כספית בקהילות שבהן עברה. בווינה נתמך המסע על ידי שמואל אופנהיימר, שנתן שתי אוניות וכסף. רבים נטשו בדרכים, וחלק נספו ממחלות וסערות ים. לבסוף הגיעו לירושלים ביום ה' ראש חודש מרחשון ה'תס"א (14 באוקטובר 1700) כ־1,000 איש.

הקהילה היהודית בירושלים באותו זמן מנתה כ־1,200 איש, ולכן הגעת העולים כמעט הכפילה את גודל היישוב. הוקמו עבורם כ־40 דירות, בית כנסת, בית מדרש, מקווה ובורות מים.

רבי יהודה נפטר מספר ימים לאחר ההגעה, בו' בחשוון ה'תס"א, בגיל כ־41.

לאחר מותו פרצו מחלוקות בתוך הקבוצה בנוגע לאמונה המשיחית. רבים חזרו לארצות מוצאם. כמה נחשדו או התגלו כשבתאים, ומיעוט נשאר בירושלים. הקהילה המקומית דחתה את רוב הקבוצה בשל ההשקפות השבתאיות של חלקים ממנה, ולכן לא קיבלו סיוע כלכלי. ר' גדליה מסמיאטיץ' נשלח לגייס תרומות וכתב את הספר "שאלו שלום ירושלים", אך הצלחתו הייתה מועטה.

רבי יהודה רכש מגרש סמוך לבית הכנסת הרמב"ן הישן במטרה להקים שם בית כנסת לאשכנזים. לאחר מותו נותרו חובות גדולים לבנאים הערבים, והחובות גרמו לכך שעל יהודים אשכנזים נאסר להתיישב בירושלים למשך כשמונים, מאה שנה. רק בשנת תקצ"ו (1836) הצליח ר' אברהם שלמה זלמן צורף להסדיר את החובות, ובמקום הוקם בית הכנסת האשכנזי הגדול שנקרא "חורבת רבי יהודה חסיד".

בשנים שלאחר עלייתו הגיעו עולי המשך, ובהם ר' אברהם רוויגו שיצא מליבורנו בשנת ה'תס"ב (1702) עם קבוצה קטנה לנמל יפו. ברנט של העולים הללו הוקמה ישיבה ללימוד תורת הסוד, ושיעורים אלה כללו חכמים מקבוצתו של רבי יהודה. ההיסטוריון בן־ציון דינור ראה בעלייה זו נקודת פתיחה לעליות "ריאליסטיות" שהובילו להמשך היישוב החדש בארץ.

יש מחלוקת בין החוקרים אם רבי יהודה himself היה שבתאי (תומך שבתאי צבי). רבי יעקב עמדין טען שהוא שבתאי, בין היתר בגלל שאמר דרשה בפני נשים שנמצאו בעזרת הנשים. מקורות שבתאיים ראו בו מנהיג שבתאי. חוקרים אחרים משערים שהיה מושפע מהשבתאות אך שמר על שמירת תורה ומצוות, או שרק התכתב עם שבתאים בלי להיות אחד מהם במפורש.

הלווייתו וקבורתו מתוארות במערה בהר הזיתים, שבה נצבעו כתובות על שמות העולים. בתחילת המאה ה־21 (בסביבות 2011) החלו עבודות שיקום בהר הזיתים. בחלקה ששוקמה נתגלתה המערה המקורית שבה נקברו רבים מעולי העלייה הזו.

רבי יהודה חסיד נולד ב־1660 בדובנו. הוא היה דרשן, אדם שלומד ומסביר דברים בתורה.

הוא גדל בפולין ועבד כדברן בעיירה שידלוב. אנשים קראו לו "חסיד" כי היה אדם דתי מאוד.

בשנת 1697 ארגן קבוצת אנשים לעלות לארץ ישראל. בתחילה היו כ־31 משפחות. בדרכים יצאו עוד אנשים והקבוצה גדלה מאוד.

חלק מהאנשים היו שייכים לתנועה שנקראה "שבתאים". שבתאים הם אנשים שהאמינו שמשהו מיוחד יקרה עם מוביל שנקרא שבתאי צבי.

הקבוצה קיבלה עזרה בכסף ובאוניות. רבים חלו או נפגעו בים, וחלק חזרו הביתה. לבסוף הגיעו לירושלים ב־14 באוקטובר 1700 כ־1,000 איש. אז בעיר גרו כ־1,200 יהודים, ולכן העולים כמעט הכפילו את הקהילה.

רבי יהודה קנה מקום ליד בית הכנסת הישן כדי לבנות בית כנסת חדש. כמה ימים אחרי שהגיע לירושלים, הוא מת.

אחרי מותו היו רבבות חילוקי דעות. חלק מהעולים חזרו הביתה. הקהילה המקומית לא רצתה לעזור להם בגלל הקשרים החזקים של חלק מהקבוצה עם השבתאות.

החובות שנשארו אחרי בניית בית הכנסת גרמו לכך שיהודים אשכנזים לא יכלו לגור בירושלים במשך כ־100 שנים. בשנת 1836 שילם אדם בשם ר' אברהם שלמה זלמן צורף את החובות. אז נבנה במקום בית הכנסת שנקרא "חורבת רבי יהודה חסיד".

רבי יהודה נקבר במערה בהר הזיתים. בשנת 2011 גילו במקום מערה ישנה שבה קבורים כמה מהעולים.