יהודה ושומרון וחבל עזה

''יהודה ושומרון וחבל עזה'' (יש"ע) הוא השם שבו משתמשת מדינת ישראל לשטחים שהיו חלק מהמנדט הבריטי, נכבשו ב־1948 על־ידי ירדן ומצרים, ונכבשו בידי ישראל במלחמת ששת הימים (1967). מזרח ירושלים הוחל עליה החוק הישראלי. השם כולל שני אזורים נפרדים גאוגרפית: יהודה ושומרון (הגדה המערבית) ורצועת עזה.

השם הנכון לשטחים שנוי במחלוקת. המונחים הנפוצים הם "הגדה המערבית", "יהודה ושומרון" ו"חבל עזה". הבחירה בשם לעיתים משקפת עמדה פוליטית.

בימי המנדט הבריטי האזורים היו חלק מפלשתינה/ארץ־ישראל. לאחר מלחמת 1948 שלטו ירדן במזרח ירושלים ובחלק מהגדה, ומצרים בשליטה ברצועת עזה. ב־1950 סיפחה ירדן את הגדה המערבית והשתמשה בשם "הגדה המערבית".

ב־1967 נכבשו השטחים על־ידי צה"ל. מלבד מזרח ירושלים, שלאחריה הוחל בה החוק הישראלי, השטחים נוהלו על־ידי ממשל צבאי. בסוף שנות ה־70 שונה השימוש בשמות הרשמיים, וב־1981 הוקם המנהל האזרחי במקום הממשל הצבאי. מאז 1967 הוקמו בהתנחלויות יישובים יהודיים רבים.

"יהודה" ו"שומרון" הם שמות מקראיים. "עזה" גם כן מוזכרת במקרא ושמה נשמר בשפות שונות. משמעויות ומקורות השמות קשורים להיסטוריה ולכתובים דתיים.

בעוד שבשפות אירופיות שמות כמו Judea ו‑Samaria מוכרים, בערבית מקובל הכינוי "הגדה המערבית" לשטח כולו. השם עזה מתורגם לערבית כ‑غزّة.

במפקד צה"ל לאחר 1967 נרשמו כ‑955 אלף תושבים, בלי כ־390 אלף שנעדרו אז. היום רוב התושבים ביהודה ושומרון הם פלסטינים. לפי הלשכה הפלסטינית בסוף 2016 חיו שם כ־2.61 מיליון פלסטינים, וברצועת עזה כ־1.91 מיליון. אמינות הנתונים שנויה במחלוקת.
ביהודה ושומרון יש גם קהילה יהודית שהתפתחה לאחר 1967. לפי נתוני הלמ"ס 2019 הוערך מספר המתיישבים היהודים בכ־464,000; לפי מועצת יש"ע מספר זה הוערך בכ־כ‑530,000 ב־2024 (לא כולל חלקים מירושלים).

המעמד המשפטי של השטחים שנוי במחלוקת. ברוב הקהילה הבין‑לאומית השטחים נחשבים לכבושים, וחלים עליהם כללי אמנת ז'נבה הרביעית (אמנה בינלאומית שמגדירה חוקים בזמן מלחמה). ישראל מצדדת בהגדרה של "שטחים שנויים במחלוקת" וטוענת לזכות היסטורית וחוקית. בית הדין הבין‑לאומי לצדק קבע ביולי 2024 שנוכחות ישראל בשטחים אינה חוקית וקרא לסיום הנוכחות.

יש שתי פרשנויות עיקריות: חלק מהמשפטנים רואים בישראל בעלת זכויות ריבוניות היסטוריות; הפרשנות השלטת בקהילה הבינלאומית רואה בכיבוש שינוי בלתי־חוקי של גבולות שדורש הסכם בין הצדדים. מאז 1967 ישראל החילה את חוקיה רק על מזרח ירושלים ועל רמת הגולן.

הדיון הציבורי בישראל מורכב. יש מי שתומך בשליטה על השטחים מטעמים ביטחוניים והיסטוריים. יש מי שתומך בויתור על שטחים כדי להגיע להסדר מדיני. אירועים כמו האינתיפאדות ותהליכים כמו הסכמי אוסלו (1993) ותוכנית ההתנתקות מעזה (2005) העמיקו את הוויכוח בחברה הישראלית.

בהסכמי אוסלו האזור חולק ל־A, B ו‑C: שטח A, שליטה אזרחית וביטחונית פלסטינית, שטח B, שליטה אזרחית פלסטינית ולישראל סמכויות ביטחוניות, שטח C, שליטה ישראלית מלאה. המנהל האזרחי טיפל בעבר בשירותים אזרחיים; כיום סמכויות הרשות הפלסטינית מוגבלות לאזורים מסוימים, ורצועת עזה נמצאת מאז ההתנתקות תחת שלטון פלסטיני.

''יהודה ושומרון וחבל עזה'' (יש"ע) הוא שם לשטחים ליד ישראל. עד 1948 הם היו תחת הבריטים. אחרי מלחמת 1948 שלטו שם ירדן ומצרים. ב־1967 ישראל נכנסה לשטחים אלו במלחמה.

יש כמה שמות לאותו מקום. לפעמים אנשים בוחרים שם לפי מה שהם מאמינים.

לפני 1967 חלק מהשטחים היו תחת שלטון ירדן ומצרים. אנשים רבים עזבו או נמלטו במלחמות.

ב־1967 צה"ל נכנס לשטח. מזרח ירושלים צורפה לישראל מבחינה חוקית. בחלקים אחרים נשאר ממשל צבאי. אחרי כמה שנים הוקם גוף אזרחי שניהל שירותים כמו חשמל ומים.

השמות יהודה ושומרון ועזה הגיעו מספרים עתיקים. הם נשמרו במשך שנים רבות.

ברוב האוכלוסייה ביהודה ושומרון גרים פלסטינים. גם יש קהילות יהודיות שהתיישבו שם אחרי 1967. יש גם מחנות של פליטים מהמלחמות הקודמות.

מדינות רבות רואות בשטחים "שטחים כבושים". זה אומר שיש חוקים מיוחדים בזמן של מלחמה. ישראל מכנה אותם "שטחים שנויים במחלוקת". ב־2024 בית דין בינלאומי אמר שישראל לא צריכה להמשיך לשלוט שם.

בהסכמי אוסלו חולק האזור לחלקים: בחלקים העירוניים השלטון הפלסטיני מנהל את העניינים. בחלקים אחרים ישראל שומרת על הביטחון. ברצועת עזה לאחר ההתנתקות השלטון שם הוא פלסטיני.