יהודה שנהב-שהרבני (נולד ב-26 בפברואר 1952) הוא סוציולוג ישראלי שעובד במסגרת הסוציולוגיה הביקורתית. הוא חוקר בירוקרטיה, ניהול (מומחיות שמנתחת איך ארגונים מתנהלים), קפיטליזם אמריקני, וריבוד ואתניות בישראל. פרופסור אמריטוס בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. משמש גם כעמית בכיר במכון ון ליר ומייסד-שותף של פרויקט התרגום מ"מכתוב".
נולד בבאר שבע למשפחה יהודית שעלתה מעיראק. בילדותו עבר לתל אביב ואז לפתח תקווה. בשנות ה־70 למד סוציולוגיה ותלמידות עבודה בתל אביב, קיבל תואר שני בטכניון ולקח לימודים מתקדמים בסטנפורד שם סיים דוקטורט בסוציולוגיה ב-1985. בשנים רבות לימד באוניברסיטת תל אביב ושימש פרופסור, ראש חוג ומרצה אורח במספר אוניברסיטאות בארה"ב.
אקטיביסט חברתי ופוליטי. ממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית, תנועה של צאצאי עולי ארצות ערב שמילאה ביקורת על אי־שוויון בישראל. בקשת נאבקה, בין היתר, על שאלות קרקעות, והשתתפה בקידום חקיקה לדיור ציבורי. ב-1996 פרסם מאמר בולט בשם "קשר השתיקה" שבו האשים נטייה בגמוניה אשכנזית להתעלם מבעיות המזרחים. מאמרו עורר דיון ציבורי רחב.
הביע תמיכה בגישה של פתרון פוליטי לסכסוך הישראלי־פלסטיני ובשיח על הגדרה קולקטיבית של ערביי ישראל. הוצב במקום ה-101 ברשימה המשותפת בבחירות לכנסת ה־20. בשנת 2019 השתתף בקבלת פנים לחתן חוזר שהורשע בעבירות, אירוע שעורר תגובות שונות.
שנהב-שהרבני חקר את הרציונליות (הרעיון שפעולות הן "שקולות" ויעילות) והראה שהיא גם אידאולוגיה, אוסף רעיונות שמשרת כוח מסוים. בספריו הוא מטיל ספק ברעיון שהבירוקרטיה היא תמיד "הכי יעילה" או אוניברסלית. הוא מצביע איך מומחי ניהול במאה ה־19 ובמאה ה־20 בנו שפה שמציגה ניהול כעניין ניטרלי וטכני, בעוד שבפועל היו כאן מאבקים כוחניים בין מנהלים, בעלים ועובדים.
בספרים כמו "אידאולוגיות ניהול בעידן הרציונליות" ו"מכונת הארגון" שנהב-שהרבני מראה שהרציונליות הפכה לכלי לגיטימציה של מנהלים. הוא מציע להבין רציונליות בתוך הקשר היסטורי וחברתי ולא כעקרון אוניברסלי. בעבודותיו על ההיסטוריה של ארצות הברית הוא מתאר כיצד אלימות ביחסי העבודה סייעה למנהלים להתבסס בארגונים בין 1880 ל-1936.
במחקריו על מזרחים ושאלה של "יהודים־ערבים" (ספרו מ-2003 וגלגול אנגלי ב-2006) הוא מנסה לשלב את דיון המזרחים בתוך הדיון על הפלסטינים. הוא טוען שהשיח הישראלי יצר קטגוריות שמסתירות את המורכבות ההיסטורית של יהודי ארצות ערב. לפי שנהב-שהרבני, הציונות ביצעה דה־ערביזציה, תהליך שבו הסירו או שינו מאפיינים ערביים כדי להתאים את המזרחים לזהות הלאומית.
כעורך ומחבר, תרם לדיון הפוסט־קולוניאלי בישראל. פוסטקולוניאליזם הוא גישה שבוחנת איך קשרים מהתקופה הקולוניאלית משפיעים על ידע וזהות היום. שנהב-שהרבני קורא לחברה ישראלית רב־תרבותית, ובוחן דרכים שונות לארגון חברתי ופוליטי שייקח בחשבון זהויות שונות. הוא מבקר פתרונות ליברליים פשוטים, וטוען שיש צורך בבחינה עמוקה של יחסי כוח ובפתרונות כגון אוטונומיה תרבותית או הסדרים דו־לאומיים. יש מבקרים שטוענים שהתאוריה הפוסטקולוניאלית לא תמיד מתאימה לישראל.
פעילותו העריכה של שנהב-שהרבני ב"תיאוריה וביקורת" וטיפוח סדרות ספרים ופרסומים חיזקו את הממד הפוסטקולוניאלי והאתני בשיח האקדמי הישראלי.
פרסם ספרים מרכזיים בתחום הניהול, הרציונליות והריבוד, בהם "אידאולוגיות ניהול בעידן הרציונליות", "מכונת הארגון" ו"היהודים-הערבים". בנוסף ערך ותרגם טקסטים תאורטיים חשובים.
יהודה שנהב-שהרבני נולד ב-1952. הוא חוקר חברה, כלומר סוציולוג. למד באוניברסיטת תל אביב ובסטנפורד. היה פרופסור באוניברסיטת תל אביב.
נולד בבאר שבע למשפחה שעלתה מעיראק. גדל בתל אביב ובפתח תקווה. כעת הוא פרופסור אמריטוס וחוקר במכון ון ליר.
היה אחד ממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית. זו קבוצה שאיבדה מאנשים שעלו מארצות ערב. הם עבדו כדי לצמצם פערים בחברה ולשפר את תנאי הדיור. פרסם מאמר חשוב שנקרא "קשר השתיקה" על חוסר שוויון.
חקר ארגונים וניהול. הוא מראה שהמנהלים לא תמיד פועלים רק כדי "לייעל" אלא גם כדי להשיג כוח. כתב ספרים על זה. גם חקר את סיפורם של יהודי ארצות ערב. בספריו הוא מסביר איך זהות יכולה להיות מעורבת משני עולמות.
הוא מדבר על פוסטקולוניאליזם. זאת דרך לחשוב איך עבר קולוניאלי משפיע על אנשים היום. הוא חושב שישראל צריכה להיות רב-תרבותית, מקום שמכבד תרבויות שונות.
כתב בין היתר את "היהודים-הערבים". בנוסף ערך ספרים ותרגומים חשובים.
תגובות גולשים