יהושע מאיר גרינץ

יהושע מאיר גרינץ (ראדום, פולין, 1911, ירושלים, 1976, א' באייר תשל"ו) היה חוקר מקרא ותקופת בית שני. הוא היה מראשוני המרצים באוניברסיטת תל אביב וכתב ערכים באנציקלופדיות שונות.

גרינץ יצא נגד דעות מקובלות במחקר המקרא, ובמיוחד נגד גישתו של ולהאוזן. הוא התנגד לתורת התעודות (הרעיון שגם ספרי המקרא מורכבים ממקורות נפרדים). טענותיו נשענו על ראיות לשוניות וארכאולוגיות.

בספרו "ייחודו וקדמותו של ספר בראשית" הצביע על הקשרים בין המנהגים שבתיאור לבין תקופות שהמקרא מייחס להן. בדוגמה מפורסמת על סיפור המבול הוא טען שהגרסה הבבלית מציגה חלקים שנחשבו על-ידי תומכי תורת התעודות כמופרדים, יחד ואחידים.

גרינץ טען שמילים שונות במקרא לעיתים הן פשוט מילות-נרדפות ולא ראיה למקורות שונים. לגבי אנאכרוניזמים (טענות על פריטים שלא היו קיימים בתקופה המדוברת), בדק כל טענה והראה שלעתים ההסבר הוא של מציאות היסטורית נכונה. כך, על ביות הגמל הראה שיש ראיות לביות ספורדי מוקדם, ועל הפלשתים טען שהפלשתים של בראשית שונים מהאנשים של ספר שופטים.

גרינץ גילה במונחי ויקרא יסודות מצריים עתיקים. לדעתו זה מחזק את תיאור השהות של בני ישראל במצרים.

הוא התנגד גם לתאוריית מ"ד קאסוטו על שירי עלילה קדומים, וטען שאין לה ביסוס ברור בכתובים.

בנוגע לגבולות הארץ גרינץ נקט בגישה רחבה ואחדותית. בספרו "מוצאי דורות" טען שמוצאם של בני-שם מצפון מסופוטמיה, ושהארץ המובטחת חופפת את ארץ כנען בכלל שטחיה, כולל סוריה ופניקיה (לבנון של היום). אחרי מלחמת ששת הימים קרא להגברת ההתיישבות בכל רחבי הארץ.

גרינץ זכה לתהילה במהדורתו של ספר יהודית (1957). שם תרגם מחדש ושאף לקרב לנוסח המקורי. הוא טען שהספר חובר בתקופה הפרסית ושיש בו בסיס לאירועים היסטוריים. טיעוניו התקבלו ברבים בתחומי חקר תקופת הבית השני.

הוא פרסם מאמרים וספרים מרכזיים, ביניהם הכותרות שצוינו.

אחיו הוא ישראל יצחק גרינץ.

יהושע מאיר גרינץ (1911, 1976) חקר את ספרי התנ"ך ואת תקופת בית שני. הוא לימד באוניברסיטת תל אביב וכתב באנציקלופדיות.

גרינץ לא הסכים עם רעיון שספרי המקרא נכתבו ממקורות שונים. רעיון זה נקרא תורת התעודות. הוא הראה ראיות לשוניות וארכאולוגיות לתמיכה בדבריו.

הוא בחן סיפורים כמו הסיפור על המבול והראה שלפעמים השוואה לגרסאות אחרות מבהירה את הדברים. על טענות של אנאכרוניזם (כאשר משהו מופיע מוקדם מדי בסיפור) הביא הוכחות שמדובר בפירושים שגויים.

במספר מקרים מצא מילים שמקורן במצרית. זה בעיניו מחזק את רעיון שהיו שהות במצרים.

גרינץ ראה את ארץ ישראל כרחבה שכוללת את ארץ כנען גם עם סוריה ופניקיה. בספרו "מוצאי דורות" הסביר זאת. אחרי מלחמת ששת הימים תמך בהתיישבות ברחבי הארץ.

ב-1957 הוציא מהדורה של ספר יהודית. הוא חשב שהספר נכתב בתקופה הפרסית. מהדורתו הייתה חשובה למחקר.

אחיו נקרא ישראל יצחק גרינץ.