יוהנס (יוסף) פפרקורן (1469 כנראה בנירנברג, בסביבות 1523 בקלן) היה תאולוג וכותב מאמרים קתולי גרמני. הוא היה מומר (יהודי שהמיר את דתו לנצרות) ופרסם מאמרים קשים נגד יהודים, במיוחד נגד ספרי התלמוד (ספרי הלימוד וההלכה של היהדות).
פפרקורן גדל בבוטשוביץ שבמוראביה, ככל הנראה עבד כקצב. אחרי שהואשם בגנבה ונדון למאסר, התנצר עם אשתו כדי להימנע מעונש. בהמשך הצטרף לנזירים הדומיניקנים בקולן והפך לפעיל בשורותיהם במאמצים נגד היהודים. בראש הדומיניקנים בקולן עמד האינקוויזיטור הוכשטרטר (שופט דתי שפיקח על חקירות דתיות), שהשפיע על פפרקורן לכתוב עלונים נגדם.
פפרקורן פרסם סדרת עלונים שבהם טען שהתלמוד גורם לרע, האשים יהודים בפשעים וביקש מהשלטון להחרים ולשרוף ספרים אלה. בהדרגה הוא דרש גם הטבלה בכפייה של ילדים והגירה של יהודים מהקיסרות. בתחילה הממשלות המקומיות לא תמכו בו, כי רבים זקוקים לשירותי היהודים ולמיסים שהם משלמים.
מקסימיליאן, קיסר הקיסרות, קיבל את כתבי פפרקורן לאחר התערבות של הנסיכה קוניגונדה. הקיסר הורה להחרים את ספרי היהודים ולהעבירם לפפרקורן, אך אישים כמו הארכיבישוף של מיינץ והקנצלר אוריאל פון גמינגן טענו שאין בהם סכנה.
מקסימיליאן קיבל חוות דעת ממספר אוניברסיטאות, מהאינקוויזיטור ומההומניסט יוהנס רויכלין. הומניסט (אדם הלומד ספרות קלאסית ושפות עתיקות) ובראיסט (חוקר השפה העברית) רויכלין סירב לשרוף את מרבית הספרים, ולכן הצו בוטל והספרים הוחזרו ליהודים.
המאבק על ספרי התלמוד הפך לוויכוח ציבורי חריף. פפרקורן ורויכלין החליפו עלונים פרובוקטיביים זה מול זה. ויכוח זה נקרא "מלחמת הפמפלטים" והוא סימן לקריאות רפורמה עתידיות בכנסייה. לרויכלין הצטרפו הומניסטים חשובים, כמו ארסמוס ואולריך פון הוטן, שביקרו בחריפות את הדומיניקנים.
אף שהאפיפיור לאו העשירי החרים חלק מכתבי רויכלין, הקונפליקט דעך לאט כאשר נושאים אחרים משכו תשומת לב. הקיסר אסר על פרסום ספריו של פפרקורן ב-1518, וב-1521 נזף בו קרל החמישי בפומבי. פפרקורן מת סביב 1523. רויכלין נתפס על ידי כמה כמגן על לימוד השפה העברית, אך היסטוריונים מודרניים מדגישים שמניעיו היו בעיקר אקדמיים ולשוניים.
יוהנס (יוסף) פפרקורן חי במאה ה-15 וה-16. הוא נולד כנראה בנירנברג ומת בקלן בערך ב-1523. בפעם אחת הוא היה יהודי. אחר כך הוא התנצר. מומר זה אומר אדם שהמיר את דתו לנצרות.
פפרקורן כתב עלונים נגד היהודים. התלמוד הם ספרים חשובים של היהדות. הוא רצה שהשלטונות יקחו את הספרים האלה ויהרסו אותם. הוא גם האשים את היהודים בפשעים קשים. בתחילה השליטים לא רצו לאפשר זאת. הם רצו לשמור על מיסים ושירותים שהיו ליהודים.
בסופו של דבר הקיסר מקסימיליאן קיבל חלק מספריו של פפרקורן והורה להחרים ספרים. אבל גם באו אנשים חשובים ואמרו שאין סכנה מהתלמודים. אחד מהם היה יוהנס רויכלין. רויכלין היה הומניסט ובוראיסט. הומניסט זה חוקר ספרים עתיקים. בראיסט זה חוקר השפה העברית. בעקבות דעתם של אנשים אלה, הקיסר ביטל את הצו והחזיר את הספרים.
פפרקורן ורויכלין החלו להוציא אחד נגד השני עלונים רבים. האנשים דיברו על זה בכל מקום. כמה אנשי רוח גדולים תמכו ברויכלין. בסופו של דבר האימפריה אסרה על פפרקורן לפרסם את ספריו. פפרקורן מת ב-1523. רויכלין נשאר דמות חשובה שמילאה תפקיד בשמירה על לימודים בשפות עתיקות.
תגובות גולשים