יוזף היידן

יוזף פרנץ היידן (31.3.1732, 31.5.1809) היה מלחין אוסטרי מוביל בתקופה הקלאסית. הוא חי את רוב חייו באוסטריה ועבד שנים רבות כמנהל מוזיקלי (קאפלמייסטר) בחצר משפחת אסטרהאזי. הניתוק היחסי שלו מהמוזיקה של וינה ובמאים אחרים אילץ אותו לפתח סגנון אישי ומקורי.

היידן נולד בכפר רוהראו. אביו, מתיאס, אהב מוזיקה גם אם לא היה קורא תווים. כשהתגלתה יכולתו המוזיקלית של יוזף, שלחו אותו משפחתו ללמוד אצל יוהאן מתיאס פרנק בהיינבורג. בגיל צעיר עבר לווינה ושירת במשך תשע שנים במקהלת קתדרלת סטפנוס, שם למד מוזיקה חשובה והשתתף בהופעות.

כשקולו התחלף והודח מהמקהלה, עבד היידן כנגֶן ומלווה אצל אחרים. בתקופה זו השלים את הלימוד שלו, למד הלחנה אצל פורפורה, וכתב את רביעיות המיתרים הראשונות ואת האופרה הראשונה. שמו החל להתברג בהדרגה.

בשנות ה־50 קיבל משרה אצל הרוזן קרל מורצין ולאחר מכן הצטרף לשירות אסטרהאזי. לאחר מותו של המנצח גרגור ורנר ב־1766 מונה היידן למנצח מלא. הוא למד לבנות תזמורת ולכתוב עבורה יצירות רבות. בתפקיד זה כתב סימפוניות ורביעיות, ניהל הופעות והפיק אופרות.

בעת שירותו באסטרהאזי פרסם יצירות גם עבור קהלים מחוץ לחצר. בתקופה זו חיבר יצירות מרכזיות, ובהן רביעיות אופוס 20, שסייעו לבסס את מעמדו כמייסד רביעיית כלי הקשת הקלאסית.

כשהודח לגמלאות ב־1790, קיבל היידן הזמנה לבקר בלונדון ולהנהיג שם תזמורת. ביקוריו ב־1791, 1792 וב־1794, 1795 זכו להצלחה גדולה. הקהל העריץ אותו. מאותה תקופה נוצרו כמה מהיצירות המפורסמות שלו, כולל הסימפוניה מס' 94 "ההפתעה" וסימפוניות לונדון.

היידן חזר לווינה ב־1793 והתמקד ביצירות דתיות גדולות, כמו האורטוריות "הבריאה" ו"העונות". הוא המשיך לכתוב רביעיות מוזיקה חשובות וגם נעשה פופולרי מחדש.

בשנת 1802 חלה בסוג של מחלה שמנע ממנה אותו להלחין לתקופה. ב־1809, בעת מצור ותקיפה של וינה בידי נפוליאון, נפטר היידן ב־31 במאי. כשנודע הדבר, נפוליאון ציווה להציב משמר כבוד ליד ביתו.

היידן התפרסם כאדם חביב, מצחיק וחברותי. הוא ידע לשמור על רוח טובה בתזמורת שלו. רוח ההומור הזו באה לידי ביטוי גם במוזיקה שלו, למשל בסימפוניית "ההפתעה" וביצירות אחרות.

היה דתי בקתולי, נהג להודות בשולי כתב היד במילים כמו "לאוס דאו" (ישתבח האל). בהפסקות אהב לצוד ולדוג. הוא היה גוץ וחולי אבעבועות שחורות בילדותו הותירו צלקות בפניו.

היידן נחשב לאבי הסימפוניה הקלאסית ולמייסד רביעיית כלי הקשת. הוא כתב מאות יצירות: סימפוניות רבות, רביעיות, סונאטות לפסנתר, שלישיות וקונצ'רטים. סגנונו נודע בפיתוח מוטיבים קצרים למבנים גדולים ובחוש הפורה לארגון צורני.

היידן קידם את צורת הסונאטה והשפיע על מוצרט ובטהובן. הוא אהב להמציא רעיונות צורניים חדים ולשלב הומור מוזיקלי.

במוזיקתו בולט פיתוח רעיון קצר למבנה גדול. הוא חיבר מוזיקה מרוכזת וצורנית, והמציא דרכים חכמות למעברים מהרעיונות השונים בתוך היצירה. לעיתים שילב גם פוגה בסגנון קלאסי והעשיר צורות כמו רונדו ווריאציות כפולות.

הערכה להיידן הייתה גדולה בזמנו, אך חלק מהשפע של ההערכה דעך במאה ה־19. במאה ה־20 חידש המוזיקולוג אנטוני רובינס-לנדון את העניין ביצירותיו. היום היידן נזכר כמחולל דרך במוזיקה הקלאסית. ישנו מפרץ באנטארקטיקה הקרוי על שמו.

מוצגות הקלטות רבות של יצירותיו, וביניהן סימפוניות ורביעיות המופיעות ברפרטואר הקלאסי.

יוזף היידן (1732, 1809) היה מלחין חשוב מאוסטריה. מלחין = אדם שיוצר מוזיקה. הוא עבד הרבה שנים אצל משפחת אסטרהאזי האצילית.

היידן נולד בכפר רוהראו. כשהיה ילד ראו שיש לו כישרון גדול במוזיקה. הוא עבר ללמוד אצל משפחה אחרת והצטרף למקהלה גדולה בוינה. במקהלה הוא למד לשיר ולנגן.

כשהקול שלו השתנה, פוטר מהמקהלה. הוא עבד בעבודות שונות. למד הלחנה וכתב את היצירות הראשונות שלו. בהדרגה הוא קיבל שמות טובים יותר.

היידן עבד במשרת מנצח בחצר אסטרהאזי. קאפלמייסטר = מנהל מוזיקלי שאחראי על ההופעות. הוא כתב הרבה יצירות ועבד עם תזמורת קבועה. שם חיבר רביעיות וסימפוניות רבות.

לאחר שיצא לגמלאות, נסע היידן ללונדון. שם התקהלו אנשים רבים להאזין לו. בבריטניה הוא כתב יצירות מפורסמות. לדוגמה: סימפוניית ההפתעה. סימפוניה = יצירה גדולה לתזמורת. בסימפוניית ההפתעה יש רגע שהוא מפתיע את המאזינים.

היידן חזר לווינה וכתב יצירות דתיות גדולות, כמו "הבריאה" ו"העונות". ב־1802 חלה לזמן מה. ב־1809, בזמן מלחמה בוינה, הוא נפטר בשלווה בגיל 77.

היידן היה אדם אדיב וצוחק. הוא אהב להלצות ולשחק עם הקהל והמוזיקאים. הרוח הטובה הזו נראית במוזיקה שלו.

היידן נחשב למייסד בדרכים חשובות במוזיקה הקלאסית. רביעיית כלי קשת = צורת מוזיקה חשובה שהיידן פיתח. הוא השפיע על מלחינים אחרים וטיפח צורות כמו הסונאטה והרונדו.

היצירות של היידן הושמעו הרבה זמן. מאוחר יותר פרסמו וחקרו את יצירותיו מחדש. שמו נשאר חשוב בהיסטוריה של המוזיקה.