יוחנן (יואנס) כריסוסטומוס (Ἰωάννης ὁ Χρυσόστομος, מילולית "פה הזהב"; 347, 407) היה בישוף, מטיף והוגה נוצרי בולט במאות ה־4, 5 בסוריה ובקונסטנטינופול. הוא התפרסם ברהיטותו ובביקורת הנוקבת שלו על ניצול הכוח והעושר בכנסייה ובחברה. יחד עם זאת, דרשותיו כלפי יהודים והיהדות היו חריפות והשפיעו במשך דורות.
כריסוסטומוס נולד באנטיוכיה. אביו, קצין בכיר, מת זמן קצר אחרי הולדתו. אמו הנוצרייה גידלה אותו. כנער רצה להיות נזיר, אדם שבוחר לחיות בפשטות ולהתרחק מעולם החומר. רק אחרי מות אמו הפך למוקדש לכמורה. הוא נטבל בשנת 370 ומונה ל"קורא", תפקיד כניסה בכנסייה שבו קוראים את הכתובים הציבוריים. למד אצל ליבאניוס הפגני ולימודי תאולוגיה אצל דיודורוס מטרסוס.
כריסוסטומוס נהג בחיי אהדה קשים של נזירות ואסקטיות (התנהגות שמגבילה תענוגים), והיה נזיר מתבודד לזמן מה. כשחלה, חזר לאנטיוכיה. בשנת 381 הוסמך כדיאקון (סייען בכנסייה) וב־386 מונה לפרסביטר, כומר בכיר. בתקופה זו זכה לפופולריות רבה בזכות יכולת הדרשה שלו. אסטרטגיית דרשותיו התמקדה בקרבה לפרטים מהתנ"ך ובביקורת מוסרית כלפי העשירים וניצול העניים. עבודתו כללה הומיליות, דיבורי דרשה על ספרי התנ"ך, שבהן ניכרה דאגתו לעניים.
אופיו החמור והדיבור הישיר פתחו לו דלתות לציבור אך גם יצרו לו אויבים. הוא סבר שלכהונה יש תפקיד ציבורי גדול: לכוון את הקהילה, לפקח על מנהגים ולדאוג לחלשים.
בשנת 398 נקרא להיות בישוף קונסטנטינופול. מינוי זה עורר יריבות, במיוחד עם תאופילוס, בישוף אלכסנדריה, שרצה לכפוף את קונסטנטינופול וסבר שהאדם המתאים הוא איסידור. המתח הרב כלל גם עניינים אישיים ופוליטיים: חילוקי דעות על כתבי אוריגנס (תאולוג מהמאה השלישית), מעמד הכמורה, ותמיכתו של כריסוסטומוס בפלוויאנוס מאנטיוכיה.
הקונפליקטים גברו עם מעורבות הקיסרית. אליה אודוקסיה, אשת הקיסר ארקדיוס, הרגישה מותקפת כשהנביא גינה לבוש נשי ראוותני והאשים נוהגים של העשירים. סכסוכים פנימיים בכמורה ובחצר הקיסר הובילו לסדרה של ויעודים (אסיפות של בישופים) שמטרתן הייתה לגנות או לפטר אותו.
בשנים הראשונות למחלוקת דרשו נגדו ויעודים שונים. ב־403 כינסה קבוצה של בישופים ישיבות בכלכדון (ככל הנראה כינוס בכילכדון שבביתיניה), והוגשו נגדו האשמות מדיניות ומוסריות. כריסוסטומוס סירב להופיע ארבע פעמים בפני הוועידה, בטענה שהיא אויבת. הוועידה החליטה להדיחו מתפקיד הבישוף. הקיסרית הורתה לגרשו מהעיר; המהומות הציבוריות גרמו לזימון מחודש, אך חילופי האירועים והלחצים הפוליטיים הובילו לכך שהוא הוגלה שוב, והפעם לסוף נדידה ולמות בדרכו לפיטיאונט שבאבחזיה.
האפיפיור אינוקנטיוס הראשון התלונן על הגירוש, אך ללא הצלחה. גופו הובא לידי עניין ציבורי אחר: שרידיו נלקחו מקונסטנטינופול והובאו לרומא במהלך מסע הצלב הרביעי ב־1204. שרידיו הושבו לפי צו האפיפיור יוחנן פאולוס השני בשנת 2004.
כריסוסטומוס דרש צדקה ונדיבות. הוא השווה כסף למים: אם כסף אינו זורם, הוא "מבאיש", בזבוז והצטברות מזיקים לחברה. הוא טען שצום עצמאי פחות חשוב מתמיכה באחרים. עוד פיתח רעיונות מעשיים, כמו בישול משותף להוזלת הוצאות והעברת החיסכון לעניים. הוא גינה מותרות ותכשיטים, ובעיקר נמתחה עליו ביקורת כשהתמקד בלבוש נשות העשירים ובאופנת החצר.
בשנתו הראשונה בכמרות (386, 387) כתב כריסוסטומוס שמונה דרשות שנקראו "נגד היהודים" (Adversus Judaeos). דרשות אלה פנו בעיקר ליהודים-נוצרים, אנשים שנולדו יהודים והפכו לנוצרים אך שמרו מנהגים יהודיים, ולנוצרים שהשתתפו בפולחנים יהודיים. הוא ביקר את ההוראות ואת אורח החיים של חלק מהיהודים ואת המושג של שמירת חגים ושבת על ידי נוצרים.
דרשות אלו נוקטות טון פולמוסי, דיבור תקיף ונוקב, ושימשו מאוחר יותר חלק מהטיעונים שבאמצעותם הוצגו טענות אנטישמיות. חוקרים חלוקים על כוונתו המדויקת: יש הסבורים שרצה למנוע התקרבות נוצרים ליהודים; אחרים טוענים שהיעד העיקרי שלו היו היהודים-נוצרים עצמם, כדי לקרבם לכנסייה הנוצרית.
יוחנן כריסוסטומוס מופיע רבות בציור ובפיסול החל מימי הביניים. יצירות בולטות כוללות את ציור פדרו דה אורנטה מהמאה ה־18 ואת ה"הליטורגיה של יוחנן כריסוסטומוס" של צ'ייקובסקי (1878). נוצרו גם סרטים תיעודיים על חייו.
יוחנן כריסוסטומוס (347, 407) היה מנהיג נוצרי חשוב. שמו ביוונית פירושו "פה הזהב". הוא הופיע הרבה בדיבור וציטט את התנ"ך בדרשותיו. (דרשה, נאום דתי קצר.)
נולד באנטיוכיה. אביו מת מוקדם. אמו גידלה אותו. הוא רצה להיות נזיר. נזיר, אדם שחי בפשטות ועוסק בתפילה. אחרי מותה של אמו הפך לכומר. הוא למד תורה ודיבר חזק בעד עזרה לעניים.
בשנת 398 מונה לבישוף קונסטנטינופול. בישוף, אדם שמנהיג קהילה נוצרת. הוא היה פופולרי, אבל גם התעמת עם אנשים חזקים בכנסייה ובחצר הקיסרית. בסופו של דבר גירשו אותו מהעיר. בדרך לגלות הוא מת.
כריסוסטומוס אמר שכסף צריך לזרום לעזרה, אחרת הוא מזיק. הוא קרא לעשירים לתת לעניים. אמר שצום לבד פחות חשוב מעזרה לאחרים. הוא גם רצה שהקהילה תבשל ביחד כדי לחסוך כסף ולעזור לעניים.
הוא קילל מותרות ובגדי פאר, וזה הכעיס אנשים עשירים ואשת הקיסר.
בשנותיו הראשונות כתב שמונה דרשות נגד היהודים. הוא קידם הפרדה בין מנהגים יהודיים ומנהגים נוצרים. חלק מהדברים שלו היו קשים ומאוחר יותר שימשו אחרים כדי להגזים נגד היהודים. (דרשה, שוב, נאום דתי.)
מציירים ופיסלים הציגו את דמותו במשך מאות שנים. יש ציורו במוזיאון הפראדו במדריד. המלחין צ'ייקובסקי כתב יצירה בשם "הליטורגיה של יוחנן כריסוסטומוס." שרידיו נלקחו לרומא ב־1204, והושבו ב־2004.
תגובות גולשים