סעיפי האמונה של המתודיזם

סעיפי האמונה הם הצהרות דוקטריניות של המתודיזם האמריקני. ג'ון וסלי עיבד אותם מתוך 39 הסעיפים האנגליקניים. הם אומצו בוועידה הכללית של הכנסייה המתודיסטית האפיסקופלית בחג המולד 1784. הם נמצאים בפסקה 103 של "ספר המשמעת" של המתודיסטים המאוחדים. רוב התוכן נשאר כמעט ללא שינוי; שני סעיפים נוספים נוספו מאוחר יותר (הוספו ב-1939).

יש אל אחד ונצחי. בתוך האחד הזה קיימים שלושה היבטים או "התגלויות": האב, הבן ורוח הקודש. זה נקרא השילוש הקדוש.

הבן הוא דברו של האב, אל נצחי שלקח צורה אנושית ונולד מבתולה. בשיבוץ האלוהות והאנושיות לא נפרדו שניהם באדם אחד, ישו. הוא סבל, נצלב ונקבר כדי להביא שלום בין בני האדם לאל.

ישו קם מהמתים בגופו, הראה את טבעו האנושי המלא ועלה לשמים עד שיוכל לשוב ולשפוט ביום האחרון.

רוח הקודש נמשכת מהאב ומהבן. היא אחת עם האב והבן בתפארה ובאלוהות.

הכתובים (התנ"ך והברית החדשה) מכילים את כל הנחוץ לגאולה. מה שלא כתוב בהם לא נדרש כאמונה נחוצה. הרשימה המקובלת כוללת את ספרי הברית הישנה והחדשה.

הברית הישנה לא סותרת את החדשה. ישו הוא המתווך שנותן חיים נצחיים לכל האנושות. חוקי משה אינם חלים על הנוצרים כבחוקי טקס, אך העקרונות המוסריים, כמו עשרת הדיברות, נשארים תקפים.

החטא הקדמון הוא השחיתות שבפשטות האדם מאז נפילתו. הטבע האנושי נוטה לרע.

אדם אחרי הנפילה אינו יכול בכוחות עצמו להתכונן לאמונה. חסדו של אלוהים הוא הנחוץ כדי להוביל לבחירה טובה.

אדם נחשב צדיק בפני אלוהים בזכות חסד דרך האמונה בישו, ולא בגלל מעשים בלבד.

מעשים טובים הם פירות של אמונה. הם אינם מכפרים על חטאים בפני עצמם, אך הם נעים ומקובלים בפני אלוהים.

מעשים שעושים מעבר לציוויים הברורים של אלוהים עשויים לנבוע יהירות. אין לחפש כבוד בדרך כזאת.

מאמינים יכולים ליפול בחטא, אך מתנת החרטה נותרת פתוחה. יש חטא שנקרא "חטא נגד רוח הקודש" הנחשב בלתי נסלח. באופן כללי אפשר לחזור בתשובה ולשוב לדרך הנכונה.

הכנסייה הנראית היא קהילת המאמינים שבה מטיפים את דבר האל ונערכים טקסים על פי חוקיו.

התפיסות הקתוליות לגבי תפילות למתים, סגידה לדימויים ושימוש במזכרות נדחות כאן כמנהגים שלא נתמכים בכתובים.

טקסים ותפילות צריכים להיעשות בשפה שהקהל מבין. זו התנגדות לפרקטיקות שבהן נעשה שימוש בשפה לא מובנת לציבור.

הטקסים שציווה ישו אינם רק סמלים, אלא גם אמצעים של חסד (כלומר, דרכים שבאמצעותן אלוהים משפיע רוחנית על המאמין). יש שני טקסים מצווים: הטבלה וסעודת האדון.

הטבלה היא סימן של הלידה הרוחנית ושייכות לקהילה. המתודיסטים מטבילים גם תינוקות.

סעודת האדון היא זיכרון מותו של ישו והשתתפותו הרוחנית בגוף ובדם. ההמרה המוחלטת של הלחם והיין לגוף ולדם (טרנסובסטנציאציה) אינה מקובלת. הקבלה היא רוחנית.

גם הלחם וגם הכוס (היין) צריכים להינתן לכל המשתתפים, לא רק למשרתים או לכמרים.

הקורבן של ישו על הצלב הוא הכפרה שלמה לכל החטאים. תפיסת המיסה כ'קרבן מחודש' נדחית כאן.

כמרים אינם מחויבים ללהיות רווקים. הם רשאים להינשא.

מנהגים וטקסים יכולים להשתנות ממקום למקום. אין להם להפר דברי אלוהים. כנסייה יכולה לשנות מנהגים כדי לחזק אמונה.

הסעיפים מקיימים הפרדה בין דת למדינה. השלטונות האזרחיים בארה"ב הם ריבוניים ולא צריכים כפיפות לסמכות דתית זרה.

רכושו של הנוצרי אינו שייך לקהילה באופן אוטומטי. עם זאת, כל אדם צריך לתת לפי יכולתו לעניים.

שבועות אינן מיותרות תמיד. ניתן להישבע לפני שופט במקרה הצורך, אך זה נעשה בזהירות ובאמת.

ההתקדשות היא חידוש פנימי על ידי רוח הקודש. היא כוללת טיהור מהחטא ויכולת לאהוב את אלוהים ולקיים את מצוותיו.

נוצרים, ובמיוחד כמרים, חייבים לכבד ולציית לחוקי המדינה ולעודד ציות יחד עם קיום חובות אזרחיות.

אלה הם כללים ואמונות של המתודיסטים באמריקה. ג'ון וסלי עיבד אותם מתוך מסמך אנגליקני. הם אומצו ב-1784 והם כתובים בספר המשמעת.

יש רק אל אחד. הוא מופיע כשלושה: האב, הבן ורוח הקודש. זה נקרא שילוש (שלושה באחד).

ישו הוא בנו של אלוהים. הוא נהיה גם אדם. הוא סבל ונצלב כדי לקרב אנשים לאל.

ישו קם מהמתים והלך לשמיים. יום אחד הוא יחזור.

הכתובים הם ספרי התנ"ך והברית החדשה. הם מספיקים כדי לדעת מה צריך להאמין.

התנ"ך הישן והתנ"ך החדש עובדים יחד. ישו עושה את הקשר בין אל לאנשים.

כל אדם נוטה לפעמים לעשות רע. זאת התוצאה של נפילת האדם הראשון.

אדם לא יכול לבד לבחור להאמין בלי עזרת אלוהים. מצד שני, אנחנו צדיקים בפני אלוהים על ידי האמונה בישו.

מעשים טובים חשובים. הם מראים שאדם מאמין באמת.

יש שני טקסים חשובים: הטבלה והסעודה (לחם ויין). הם הן סימנים והן דרכים רוחניות לקשר עם אלוהים.

הטבלה היא סימן שהאדם שייך לכנסייה. המתודיסטים מטבילים גם תינוקות.

בסעודה זוכרים את ישו. הלחם והיין מזכירים את גופו ודםו. ההשתתפות היא רוחנית.

כמרים יכולים להינשא. הם לא חייבים להישאר רווקים.

מנהגים ברחבי עולם הנוצרים שונים. הם יכולים להשתנות אם הם לא סותרים את דבר אלוהים.

יש הפרדה בין דת למדינה. השלטונות במדינה הם אחראים לענייני המדינה.

התקדשות היא התחדשות פנימית בעזרת רוח הקודש. נוצרים חייבים לכבד את חוקי המדינה ולעודד ציות.