יום ראשון

יום ראשון הוא היום הראשון בספירה מיום השבת. ברוב המסגרות הנוצריות הוא יום קדוש, ובמדינות רבות באירופה ובאמריקה משמש כיום מנוחה.



בספר בראשית יום ראשון נקרא "יום אחד". ביום זה נבדלו האור והחושך, כלומר היום והלילה. בלוחות השנה השומרוני והקראי וכן במגילות קומראן חג השבועות נחוגים תמיד ביום ראשון.


בנצרות מקשרים את יום ראשון עם תחיית ישו. בתחילת הנצרות, כשהרוב המכריע של הנוצרים היו יהודים, התפילות נערכו בשבת (שבת = יום המנוחה במסורת היהודית). במאות הראשונות הבדילו רבים בין יהדות לנצרות והתחילו להתכנס ביום ראשון; אחד העדויות המוקדמות לכך נמצאת בכתביו של איגנטיוס מאנטיוכיה סביב שנת 110.

בשנת 321 קבע קונסטנטינוס הקיסר את יום ראשון כיום מנוחה רשמי. הצו החמיא ל"יום השמש" (dies Solis) ולא הזכיר את השבת או את הדיבר השלישי. היום, העדות הנוצריות חוגגות ביום ראשון טקסי מסה או ליטורגיה, אך הכללים משתנים מעדה לעדה. בקהילות פרוטסטנטיות מסוימות יש איסורים מחמירים על עבודה ביום ראשון, בעוד שבאחרות עובדים כרגיל.

הסימון של יום ראשון גם מושפע ממסורת השפה: הרבה שפות קושרות את היום לשמש (למשל English: Sunday) ולפעמים קוראות לו "יום האדון" בשפות מושפעות נוצרית.

יום ראשון הוא היום אחרי השבת. במדינות רבות זה יום מנוחה.



בתנ"ך יום ראשון נקרא "יום אחד". ביום הזה הופרידו בין אור לחושך. בחלק מהלוחות הדתיים חג השבועות תמיד נופל ביום ראשון.


בנצרות חוגגים ביום ראשון כי לפי האמונה ישו קם לתחייה. בהתחלה נוצרים רבים היו יהודים ותיפקדו בשבת. מאוחר יותר החלו להתכנס ביום ראשון. באחת הכתובות המוקדמות מזהים את המנהג ב־100 לספירה.

בשנת 321 קבע קיסר נוצרי בשם קונסטנטינוס שיום ראשון יהיה יום מנוחה רשמי. היום נוצרים רבים מגיעים לכנסייה ביום ראשון. יש קהילות שמקפידות לא לעבוד ביום זה, ויש שקצת עובדים.