יום ראשון העקוב מדם

יום ראשון העקוב מדם קרה ב-30 בינואר 1972 בעיר דרי, בצפון אירלנד. צנחנים בריטים ירו והרגו 14 גברים ונערים קתולים לא חמושים במהלך מצעד זכויות אדם. האירוע הפך לנקודת מפנה והאיץ את הפעילות האלימה של ה-PIRA (ה- Provisional IRA, הצבא האירי הרפובליקני הזמני, ארגון רפובליקני מזוין) נגד שלטון בריטניה.


האירועים קשורים לחלוקה ההיסטורית של אירלנד, שבה שישה מחוזות בצפון נשארו בשליטה בריטית אחרי 1922. בצפון הייתה רוב פרוטסטנטי מול מיעוט קתולי. המיעוט הקתולי טען לאפליה בתחומי דיור, תעסוקה ובייצוג פוליטי. בשלהי שנות ה-60 התחילה תנועה לזכויות אזרח שבה קתולים דרשו שוויון זכויות ו"קול אחד לאדם אחד". הממשלה והיוניוניסטים (Unionists, תומכי איחוד עם בריטניה) ראו בחלק מהמחאות איום פוליטי. כישלון המאבק הלא-אלים והתגברות מדיניות הביטחון הולידו חזרה לפעילות מיליטנטית.


כ-10,000, 20,000 אנשים צעדו במצעד. הצבא שינה את נתיב המצעד למחסום שנקרא "פינת דרי החופשית". קבוצה קטנה נתנה פרובוקציה ודחפה את המחסומים; הושלכו אבנים והושמעו גידופים. הכוחות השתמשו בגז מדמיע ובכדורי גומי. לדיווחים הגיעו גם דיווחים על ירי צלפים, וניתנה פקודה לפתוח באש חיה.

בשלב זה נורו מאות כדורים במשך כחצי שעה. בסיום האירועים נהרגו 14 איש, רבים מהם צעירים (תשעה בני 16, 22), ועוד כמה נפצעו וקפצו כ-50, 60 נעצרו. צבא בריטניה טען בתגובה כי חייליו הגיבו לאיום ירי ופיצוצים. המפגינים ותושבים מקומיים טענו כי הרובים נורו לעבר אנשים לא חמושים, ושלא היו צלפים מצד המפגינים.


האירוע עורר זעם גדול באירלנד ובבריטניה. הפגנות והצתות שגרמו לנזק דיפלומטי, וביקורת ציבורית. הממשלה הבריטית הקימה ועדת חקירה ראשונה בראשות הלורד וידגרי (Widgery). דו"ח וידגרי תמך כמעט במלואו בגירסת הצבא, ומעורר תמיהה ונטען עליו טיוח.


בתחילת 1998 נפתחה חקירה שנייה בראשות הלורד סביל (Saville). הוועדה אספה עדויות במשך שנים, שמעה כ-900 עדים, והוצאה יקרה מאוד. הדו"ח הסופי פורסם ב-15 ביוני 2010. דו"ח סביל מצא כי הירי לא היה מוצדק ושחיילים ירו על אנשים לא חמושים. בעקבותיו ראש ממשלת בריטניה דאז, דייוויד קמרון, הצהיר כי האירועים לא ניתנים להצדקה.

החקירה השנייה חשפה גם בעיות במדע ובבדיקות שהוצגו בדו"ח הראשון. חלק מהממצאים המדעיים תוקפים או הוסברו מחדש, ונמצא כי חומרים תמים יכולים להניב תוצאות שגויות בבדיקות לחומרי נפץ.


האירוע הסיט רבים מהקהילה הקתולית נגד הצבא הבריטי. צעירים רבים פנו לדרכי אלימות, והרפובליקה הזמנית (PIRA) הגיעה למרכז מאבק מזוין שנמשך עשורים. העימות כלל פעולות גרילה, פיגועים ותקריות דמים שהביאו לאלפי הרוגים ונפגעים.

מאוחר יותר, בהקשרים פוליטיים ומשפטיים שונים ובמהלך תהליך השלום (כולל הסכם יום שישי הטוב/הסכם בלפסט), נרשמה רגיעה יחסית. בקיץ 2005 הודיע ה-IRA על פירוק נשקו.


אמנים רבים הגיבו בשירים ובסרטים. ג'ון לנון ורבים אחרים כתבו שירים בנושא. להקת U2 הוציאה את השיר "Sunday Bloody Sunday", שעסק במצבים אלימים בצפון אירלנד. שני סרטים עיקריים הציגו את האירועים דרך עיני המפגינים.


ב-10 בנובמבר 2015 נעצר לראשונה חייל בריטי לשעבר בחשד למעורבות. ב-14 במרץ 2019 הוכרז כי יש די ראיות להעמיד לדין חייל אחד, בעוד אחרים לא יועמדו לדין.

ב-30 בינואר 1972 קרה דבר עצוב בעיר דרי, בצפון אירלנד. צנחנים בריטים ירו והרגו 14 אנשים לא חמושים במהלך מצעד למען זכויות. רבים ראו בכך נקודת מפנה בעימות ששרר באזור.


אחר מלחמת העצמאות של אירלנד נשארו שישה מחוזות בצפון בשליטה בריטית. שם חיו פרוטסטנטים ומיעוט קתולי. הקתולים הרגישו כי לא נותנים להם שוויון.

בתקופת סוף שנות ה-60 הקתולים הפגינו כדי לקבל זכויות שוות. חלק מהאנשים רצו מאבק לא אלים. חלק אחר פנה לארגונים מזוינים.


אלפים צעדו במצעד. הצבא שינה את ציר הצעידה. קבוצה קטנה דחפה מחסומים והשליכה אבנים. החיילים השתמשו בגז מדמיע ואז ב-Fire, ירו כדורים אמיתיים.

במהלך הכאוס נהרגו 14 איש. רבים היו צעירים. אנשים רבים נפגעו ונעצרו. היו עדויות סותרות על מי ירה ראשון.


אחרי האירוע היו הפגנות וזעם גדול. הוקמה ועדת חקירה ראשונה. שנים אחר כך הקימו ועדה שנייה, בראשות הלורד סביל. הוועדה השנייה חקרה שנים רבות ומצאה כי חלק מהאנשים שנורו היו לא חמושים. גם ראש הממשלה הבריטי אמר שזה לא היה צריך לקרות.


האירוע גרם להרבה אלימות בשנים שאחריו. ארגונים מזוינים פעלו נגד הבריטים. אחרי הרבה שנים של משא ומתן הושג הסכם שלום שנקרא הסכם יום שישי הטוב. ב-2005 הודיע ה-IRA שהם מתפרקים מנשקיהם.


אמנים כתבו שירים על האירועים. להקות כמו U2 שרים שירים שמזכירים את הכאב והמאבק. גם נעשו כמה סרטים על מה שהתרחש.


בשנים מאוחרות נעצר חייל חשוד. ב-2019 הוכרז שיש די ראיות להעמיד לדין חייל אחד.