DSM (ראשי תיבות של Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders; בעברית: מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות) הוא ספר אבחנות פסיכיאטריות אמריקאי.
מטרתו לאבחן (לקבוע אם יש הפרעה) ולסווג (לארגן לפי סוגים) הפרעות נפש לפי התסמינים.
את הספר מוציאה האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית.
מטרת הסיווג היא ליצור שפה אחידה בין מקצוענים ולעזור בתקשורת מקצועית.
הספר מיועד לשימוש קלינאים (מטפלים שעובדים עם מטופלים), לחינוך, למחקר ולצורכי מינהל ומשפט.
למרות מקובלותו של ה-DSM, היו סביבו מחלוקות קשות.
במהדורה השנייה (DSM-II) הוגדרה הומוסקסואליות כהפרעה נפשית; ההגדרה הזו הוסרה ב-1973 במסגרת השינויים שהנהיג רוברט שפיצר במהדורה השלישית.
DSM-5 מקובלת ברוב העולם המערבי, ורבים מהפסיכולוגים והפסיכיאטרים פועלים לפי הוראותיה.
באקדמיה בישראל נלמדים גם יסודות ה-DSM, אך במערכת הבריאות הישראלית מקובל להשתמש בספר הסיווג של ארגון הבריאות העולמי, ה-ICD (מהדורה נוכחית: ICD-11).
עד למהדורה הקודמת האבחון נעשה לפי שיטת חמישה צירים, שיטה זו בוטלה ב-DSM-5.
במקומה נקבעת אבחנה לפי חומרת ההפרעה וכמות הפגיעה התפקודית שלה; פגיעה תפקודית משמעותה עד כמה ההפרעה מפריעה בפעולות יום-יום, בעבודה או בלימודים.
קיימת ביקורת מרכזית לפיה ל-DSM יש כוח להגדיר מה נחשב נורמלי בחברה.
הסיווג משמש גם חברות ביטוח ומערכות בריאות, ולכן משפיע על הזכאות לטיפול.
יש הטוענים שהגישה בו מניחה שההפרעות אובייקטיביות ולא היסטוריות, וכך היא מצדיקת התערבויות רפואיות.
ביקורת נוספת מצביעה על כך שההגדרות יכולות להעניק כוח לטיפול ולעיתים גם להתערבות כפויה בחיי אנשים.
DSM הוא ספר שמסדר ומגדיר הפרעות נפש. הפרעות נפש הן בעיות במחשבה וברגש.
הספר עוזר לאבחן, לבדוק אם אדם צריך טיפול. אבחון פירושו בדיקה.
הוא נותן שמות אחידים כדי שאנשי טיפול יבינו זה את זה.
פעם כתבו במהדורה שֶהומוסקסואליות היא הפרעה. הומוסקסואליות פירושה משיכה לאנשים מאותו מין.
ההגדרה הזו הוסרה ב-1973 אחרי שינוים במהדורה הבאה, שהובל על ידי רוברט שפיצר.
היום רבים משתמשים ב-DSM-5 ברחבי העולם. בישראל בבתי חולים משתמשים לעתים בספר אחר, ה-ICD, של ארגון הבריאות העולמי.
לשעבר האבחון נעשה לפי חמש קטגוריות שנקראו צירים. ציר פירושו דרך לארגן מידע.
שיטת הצירים בוטלה ועכשיו בודקים כמה קשה הבעיה וכמה היא מפריעה לחיי היומיום.
יש אנשים שאומרים שהספר קובע מה נחשב נורמלי ומה לא.
הם גם טוענים שהסיווג נותן כוח לטיפול ולעיתים גורם להתערבות שאנשים לא רצו.
תגובות גולשים