יום-טוב ליפמן צונץ

דטמולד, נסיכות ליפה

המרב דוקטור יום-טוב ליפמן צונץ (Leopold Zunz; 10.8.1794, 18.3.1886) היה מלומד יהודי גרמני ונחשב לאבי תנועת "חכמת ישראל" (Wissenschaft des Judentums, חוקרת היהדות בכלים מדעיים). הוא קידם חקר ההיסטוריה, הספרות והדת היהודית כשייכים למסורת התרבותית האנושית. בתחילה תמך ברפורמה דתית ונחשב לרדיקלי, אך בסופו של דבר התנגד להנהגותיה המכריעות של הרבנות הרפורמית בגלל הערכתו הגבוהה לתלמוד (הספר המרכזי של המשפט והדיון ההלכתי היהודי) וסלידתו משליטת רבנים.

צונץ נולד בדטמולד ועבר עוד בילדותו עם משפחתו להמבורג. הוריו מתו כשהיה צעיר, והוא לגדל בבית יתומים בווולפנביטל. שם למד לימודים יהודיים קלאסיים, עברית, תורה עם פירושים (רש"י) ומשנה, ובהמשך גם השכלה כללית. היה היהודי הראשון שקיבל גישה לגימנסיה בעיר וסיים אותה ב-1811. לאחר מכן עבר לברלין (1815), לימד ולמד באוניברסיטת ברלין מתמטיקה, פילוסופיה, היסטוריה ובלשנות. קיבל דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת האלה ב-1821. ב-9 במאי 1822 נשא לאישה את אדלהייד בירמן; הם לא ילדו.

פרנסת צונץ הייתה לא יציבה שנים רבות. בתחילת דרכו עבד כמורה, דרשן (מושג: דרשן, מי שמטיף או נואם בבית כנסת) וערך כתבי עת. ב-1819 ייסד עם חברים את "האגודה לתרבות ולמדע של היהודים" ושימש כעורך כתב העת "כתב העת לחכמת ישראל", שנוצר כדי לקדם חקר יהדות שיטתי. העיתון נסגר מהר מחוסר תקציב, והאגודה התפרקה לקראת ה-1830. עם זאת צונץ המשיך לפתח את רעיון חקר היהדות בשיטה מדעית.

בשנות ה-20 וה-30 ניסה להתעמת עם מוסדות דת שונים: קיבל סמיכה לרבנות ב-1830, שירת כדרשן בפראג בשנות ה-30 אך שב לברלין אחרי שנה. ב-1840 קיבל משרה קבועה חשובה: נשיא סמינר למורים בברלין, תפקיד שבו שימש עד 1850. תפקיד זה הבטיח לו יציבות כלכלית ואפשר לו להקדיש עצמו למחקר.

צונץ ערך מסעות מחקר בספריות גדולות במטרה לבחון כתבי יד עבריים. בין היתר ביקר במוזיאון הבריטי (1846, 1855), באוקספורד ובפאלאטינה בפארמה (1863). ביקש להגיע גם לוותיקן אך לא הורשה.

אדלהייד, אשתו, נפטרה ב-18.8.1874. אחרי מותה צמצם צונץ את פעילותו הציבורית והקדיש זמן לפיקוח על הוצאות כתביו. הוא נפטר ב-18.3.1886 בעקבות נפילה, בגיל 92, כשהוא עדיין חד מחשבה.

האגודה נוסדה ב-1819 על רקע פרעות אנטישמיות ("הפ-הפ"). מייסדיה רצו לחקור את ההיסטוריה, הספרות והדת היהודית ולחנך דור חדש שישתלב בחברה הרחבה. בין המייסדים היו גם היינריך היינה ודמויות בולטות אחרות. האגודה הקימה מכון מחקר, בית ספר וכתב עת. יעדיה כללו שמירה על זהות יהודית יחד עם קידום השכלה וחיים הרמוניים עם האומות שבהן חיו היהודים. הפרויקט נחל כישלון כלכלי ופוליטי, אך עבודת צונץ המשיכה ולמעשה הניחה יסודות למדעי היהדות המודרניים.

צונץ עסק גם בפעילות ציבורית. נגד הגבלות לשמות יהודיים כתב ספר שמנסה להראות שאימוץ שמות מקומי היה דבר ישן ומקובל. הוא פנה בשנות ה-40 למלכות פרוסיה בבקשות להקים קתדרות ללימודי יהדות באוניברסיטאות, אך נדחה. ב-1848, בזמן מרידות אביב העמים, תמך בשאיפות השוויון והשתתף בהפגנות בברלין. בהמשך נבחר לתפקידים בעירוניים וייעצו לו בממשל בענייני זכויות יהודים.

צונץ טען שראוי להשתמש בכלים מדעיים מודרניים כדי לחקור את היהדות, הספרות, השירותים הדתיים, המוסר והחינוך. הוא חיפש בכתבים עתיקים ובכתבי יד כדי להבין את המסורות. צונץ האמין שמחקר כזה מאפשר ליהודי משכיל להישאר נאמן לעמו ולקבל השכלה רחבה. הוא תמך בשמירה על סמלים ופעולות דתיות, אך לא ראה בהן קדושה חסרת סבר; חשיבותו של התלמוד עמדה אצלו במרכז.

למרות קרבתו לרעיונות הרפורמה, התנגד למנהיגיה הדומיננטיים וחשש מהתנהלות רבנית חדשה שמגבילה חשיבה חופשית.

צונץ פרסם ספרים, דרשות ומאמרים רבים. ב-1838 הנהיג פרויקט לתרגום חדש של התנ"ך לגרמנית, ותחת הובלתו נדפסה מהדורה מתורגמת שבה הדגיש היבטים פרוטסטנטיים לפי גישתו. הוא חקר ספרים כמו יחזקאל ומגילת אסתר, ואף חקר קטעים מהחומש. כתביו כוּנסו בכמה כרכים, וספרייתו נשמרה בארכיון יום-טוב ליפמן צונץ בספרייה הלאומית בירושלים.

דטמולד, נסיכות ליפה

יום-טוב ליפמן צונץ (1794, 1886) היה מלומד יהודי מגרמניה. שמו הגרמני הוא Leopold Zunz. הוא רצה לחקור את היהדות בדרך מדעית. את הדרך הזו קראו "חכמת ישראל". חכמת ישראל פירושה: לשנות ולחקור את סיפורי, הספרים והמנהגים של היהדות.

צונץ נולד בדטמולד. כשהיה קטן הוריו מתו. הוא גדל בבית יתומים ולמד תלמוד ועברית. אחר כך למד בבירה ברלין והפך לחוקר ולמורה. ב-1822 נישא לאדלהייד. הם לא היו להם ילדים.

הוא עבד קשה שנים רבות ומצא בסוף משרה קבועה ב-1840. שם לימד מורים עד שפרש ב-1850. צונץ ערך מסעות לספריות כדי לבחון כתבי יד ישנים. הוא ביקר בלונדון, באוקספורד ובפארמה באיטליה. אשתי, אדלהייד, נפטרה ב-1874. צונץ נפטר ב-1886 אחרי נפילה, והוא היה בן 92.

ב-1819 הקים צונץ ביחד עם חברים אגודה לחקר היהדות. בין החברים היה המשורר היינה. הם הקימו גם כתב עת ולימדו צעירים. המטרה הייתה ללמוד ולהסביר את הידע היהודי בעולם.

צונץ כתב המון מאמרים וספרים. הוא ערך תרגום חדש לתנ"ך לגרמנית. הוא חקר ספרים כמו יחזקאל ומגילת אסתר. ארכיונו שמור היום בספרייה הלאומית בירושלים.