יוניקוד

יוּנִיקוֹד (באנגלית: Unicode) הוא תקן, קבוצה של כללים, לייצוג טקסט במחשבים. התקן מכסה את רוב מערכות הכתב הפעילות בעולם, וגם סימנים מדעיים וטכניים כגון מתמטיקה ובלשנות.

התקן מגדיר גם איך לייצג צירופים של תווים, למשל אות עם סימן אקצנט (נקודה או קו שמוסיפים לאות). הוא מטפל בטקסט דו־כיווני, כלומר קטעים הנכתבים משמאל לימין ואחרים מימין לשמאל.

הגרסה הראשונה יצאה ב־1988. נכון לספטמבר 2021 הגרסה האחרונה היא 14.0.

לפני יוניקוד השתמשו בקידודים פשוטים כמו ASCII. קידוד (העברת תווים לביטים) של 7 סיביות תמך רק באותיות לטיניות. מאוחר יותר הרחיבו ל־8 סיביות, כך שכל אזור קיבל סט שונה של 256 תווים. זה גרם לבעיות, למשל הערך 224 אפשר שייצג את à באירופה או את האות א בעברית. ב־1990 חברות עולמיות החלו לתקן את הבעיה, וכך החלה תקינת יוניקוד.

בהתחלה יוניקוד היה מבוסס על 16 סיביות, כלומר 65,536 תווים. לאחר הוספות רבות, זה לא הספיק. בגרסה 2.0 הותאם מנגנון UTF-16 כדי להכיל עד 1,112,064 תווים; לשם כך הוקצו 2048 קודים מיוחדים כדי לייצג תווים נוספים.

בגרסה 3.1 נוספו תווים שמעבר ל־65,536. כיום קידוד יוניקוד ניתן לבצע בשלוש צורות עיקריות: UTF-8, UTF-16 ו־UTF-32. UTF-8 נפוץ באינטרנט ובלינוקס, UTF-16 משמש בג'אווה ובוינדוס, ו־UTF-32 משמש כקידוד פנימי במערכות יוניקס מסוימות.

מערכות הפעלה מודרניות משתמשות ביוניקוד. החל מ־Windows 2000, רבות מהגרסאות החדשות של לינוקס ו־macOS תומכות בו. תמיכה מוקדמת הייתה ב־Windows NT ובמערכת Plan9.

לכל תו ביוניקוד יש שם ומספר סידורי. המספר נכתב בשישה עשיריות הקסדצימליות עם הקידומת U+. למשל האות העברית "א" היא HEBREW LETTER ALEF וניתנת כ־U+05D0. כאשר הקונסורציום מוסיף תו חדש, הוא מקצה לו מספר מתוך בלוקים מוגדרים לפי סוג הכתב או הקטגוריה.

יוּנִיקוֹד הוא סט של כללים כדי לכתוב אותיות במחשב. הוא מאפשר לכתוב את כל שפות העולם.

לפני יוניקוד היו קידודים קטנים. קידוד זה אומר איך המחשב מקודד אות לביטים. בעיה היתה שמספר אחד יכל לייצג אות שונה במקומות שונים. למשל 224 יכול לייצג את à או את האות א.

יוניקוד הוצג לראשונה ב־1988. הגרסה האחרונה עד ספטמבר 2021 היא 14.0.

יוניקוד יודע גם לייצג סימנים מתמטיים וסימנים מיוחדים. מערכות הפעלה כמו Windows, לינוקס ו‑macOS משתמשות בו היום.

לכל אות ביוניקוד יש שם ומספר. המספר מתחיל ב־U+ ואז נותנים קוד הקסדצימלי. לדוגמה, האות "א" נותנת U+05D0.