יוּסי ביירלינג (Johan Jonatan Jussi Björling; 5 בפברואר 1911, 9 בספטמבר 1960) היה זמר טנור. טנור הוא זמר גברי בעל קול גבוה. הוא נחשב לאחד מגדולי זמרי האופרה במאה ה־20.
נולד בבורלניה שבדלארנה. אביו, דויד, שהיה ווקאליסט (זמר מקצועי), לימד אותו שירה. הופעתו הציבורית הראשונה נערכה כשהיה בן ארבע, עם רביעיית גברים של משפחתם. הקבוצה הופיעה בקונצרטים בשוודיה ובאמריקה במשך כ-11 שנים.
ביירלינג עלה לראשונה על בימת אופרה מקצועית ב־1930 ברויאל סווידיש אופרה בתפקיד המשני "מדליק הפנסים" ב"מאנון לסקו". אחר כך שר דמויות חשובות נוספות, ובמהרה קיבל הזמנות להופיע באירופה ובארצות הברית. הופעת הקונצרט הראשונה שלו באמריקה הייתה בקרנגי הול ב־1937, והדבב שלו במטרופוליטן אופרה הייתה ב־1938 בתפקיד רודולפו ב"לה בוהם" של פוצ'יני.
בשנות ה־40 וה־50 הפך לאחד הכוכבים של המטרופוליטן אופרה. הוא שר תפקידי טנור מרכזיים ברפרטואר האיטלקי והצרפתי, כמו "ריגולטו", "אאידה", "לה בוהם", "טוסקה" ו"ליצנים". רבים מחשיבים את הקלטותיו לתפקידים אלה כעדיין מהטובות בתחום.
אחד הרגעים הבולטים בקריירה שלו היה שיתוף הפעולה עם המנצח ארטורו טוסקניני בביצועי מיסה סולמניס של בטהובן ורקוויאם של ורדי בסוף שנות ה־30 ותחילת ה־40. ב־1957 הקליט את תפקיד מריו ב"טוסקה" בהפקה סטריאופונית ברומא. בשנת 1959 זכה בפרס גראמי על ביצוע ווקאלי מצטיין.
הוא הופיע גם בטלוויזיה ב־1956 עם הסופרן רנאטה טבאלדי. המוזיקליות והטכניקה שלו זכו לשבח רב; יכולת המשחק שלו נחשבה פחות חזקה. קראו לו לעיתים "הקארוזו השוודי". בנו רולף ונכדו ריימונד המשיכו חלק מן המורשת הקולית שלו.
בביוגרפיה של אשתו, אנה־ליסה, מתוארת אהבתו למשפחה, אך גם השפעת האלכוהוליזם על חייו. ב־15 במרץ 1960 עבר התקף לב לפני הופעה בקובנט גארדן בלונדון, אך שר באותו ערב. כעבור חצי שנה מת מסיבוכי לב בגיל 49.
שמו נקשר במלגת מוזיקה יוקרתית על שמו במכללת גוסטבוס אדולפוס. ארכיון גדול של הקלטותיו וחומריו נמצא בבית ספר ג'ייקובס למוזיקה באוניברסיטת אינדיאנה.
יוּסי ביירלינג (5.2.1911, 9.9.1960) היה זמר אופרה מפורסם. אופרה היא הצגה שבה שרים במקום לדבר.
הוא התחיל לשיר כבר בגיל ארבע עם משפחתו. אביו לימד אותו שירה. הם נסעו ועשו קונצרטים הרבה זמן.
עבודתו המקצועית החלה ב־1930 בשוודיה. ב־1937 שר בקרנגי הול בניו יורק. ב־1938 הופיע לראשונה במטרופוליטן אופרה בתפקיד רודולפו ב"לה בוהם".
הוא שר תפקידי טנור חשובים בעשרות אופרות ידועות. אנשים אהבו את הצליל והטכניקה שלו. קראו לו "הקארוזו השוודי". הוא גם זכה בפרס גראמי ב־1959.
שלוש פעמים חלה בבעיות בריאות בגלל לבו. ב־1960 חלה בהתקף לב ואז מת כעבור חצי שנה. יש מלגה ושם לזכרו.
עוד נשארו הקלטות ותמונות שלו בארכיון גדול באוניברסיטת אינדיאנה.
