יוסיפ ברוז טיטו

יוסיפ ברוז טיטו (7 במאי 1892, 4 במאי 1980), שנודע כ"המרשל טיטו", הנהיג את יוגוסלביה מסוף מלחמת העולם השנייה ועד מותו. בזמן המלחמה פיקד על צבא הפרטיזנים, תנועת לוחמים מחתרת, ונלחם בנאצים ובמשטר המשותף של האוסטאשה בקרואטיה. לכן קיבל את התואר "המרשל".

טיטו נולד בכפר קומרובץ שבאז האימפריה האוסטרו-הונגרית. אביו היה קרואטי ואמו סלובנית. כצעיר עבד כעובד מתכת והיה פעיל באיגוד העובדים. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרו-הונגרי, נפצע ונפל בשבי הרוסי. בשבי התחבר לרעיונות קומוניסטיים (אידאולוגיה שמבקשת שינוי חברתי וכלכלי). השתתף במהפכה ברוסיה ושירת בצבא האדום, ואז חזר ליוגוסלביה והצטרף למפלגה הקומוניסטית.

בשנות ה־20 וה־30 ניהל איגודים ועבד במפלגה. ב־1928 הושם בבתי כלא בגלל פעילותו. בתקופה זו אימץ את הכינוי "טיטו". בשנות ה־30 עבד גם במוסקבה במסגרת הקומינטרן (ארגון קומוניסטי בינלאומי) וחזר חשאי לזאגרב ב־1937.

ב־1941, עם פלישת גרמניה ליוגוסלביה, ארגן טיטו את המאבק המחתרתי. בקיץ 1941 קרא חברי מפלגה להילחם בפולשים, והפרטיזנים הצליחו להכות כוחות צבאיים מקומיים ולעקב את תנועת אויבים. לצדו פעלו גם כוחות של דרג'ה מיכאילוביץ', שתמכו בהם הבריטים.

צבאו של טיטו פגע בכוחות גרמניים ואיטלקיים ושיחרר אזורים בבלקן. הפרטיזנים סייעו לשחרור כמה יהודים שנחסרו במחנות ריכוז באזורים שבשליטת איטליה. ב־1943 הגיע סיוע ובריתות מבעלות הברית, וטיטו הכריז בדצמבר 1943 על ממשלה יוגוסלבית זמנית שזכתה להכרה של ברית המועצות.

ב־1944 הסתיים הסכסוך הפנימי עם המלך והושג הסדר זמני. עד סוף המלחמה טיטו חיזק את מעמדו כשהפרטיזנים הפכו לכוח המרכזי ביוגוסלביה.

לאחר המלחמה הפך טיטו למנהיג החזק של יוגוסלביה. בתחילה כראש ממשלה, וב־1953 נבחר לנשיא. שלט כדיקטטורה קומוניסטית (שלטון בו הקבוצה השלטת שולטת חזק), אך שמר על מדיניות עצמאית מהברית המועצות.

ב־1948 סירב טיטו ללחצי סטלין ונגרש יוגוסלביה מהקומינפורם (גוף של מפלגות קומוניסטיות). טיטו ניקז כוח פנימי וביצע רפורמות. לאחר מותו של סטלין התקרב מחדש לסובייטים ב־1956.

ב־1961 יזם טיטו את תנועת המדינות הבלתי-מזדהות (מדינות שלא רצו להצטרף לבעלות־הברית או לגוש הסובייטי). מבחינה חוץ־מדינית טיטו מחה על דיכויים וסיכונים בין־לאומיים, גינה את מלחמת וייטנאם ואת פלישת ברית המועצות לצ'כוסלובקיה, ואף ניתק יחסים עם ישראל אחרי מלחמת ששת הימים, אך אפשר חופש תרבותי בתוך יוגוסלביה.

טיטו נישא מספר פעמים. אשתו הראשונה הרטה הילדה לו בן ב־1941. ביוגרפים מצאו עדויות לילדים נוספים ממערכות יחסים שונות.

טיטו מת ב־4 במאי 1980 בבית חולים בליובליאנה. נקבר במאוזוליאום בבית הפרחים בבלגרד. הלווייתו הייתה אחת הגדולות בהיסטוריה, והגיעו נציגים רבים מכל העולם.

לאחר מותו הונהגה נשיאות ברוטציה בין הרפובליקות של העם ביוגוסלביה. הסידור הזה נכשל, והמדינה התפרקה אחר כך למדינות נפרדות לאחר מלחמות קשות. אחרי נפילת מסך הברזל, מחקו רבים את סמלי טיטו והסירו שמות רחובות ופסלים שנקראו על שמו.

יוסיפ ברוז טיטו נולד ב־1892 ונפטר ב־1980. קראו לו גם "המרשל טיטו".

טיטו גדל בכפר קומרובץ. הוא עבד כעובד מתכת. במלחמת העולם הראשונה נפצע ונשבה. בשבי למד על רעיונות קומוניסטיים. קומוניסטי זה אדם שרוצה שכל האנשים יחלקו משאבים וצדק.

לאחר המלחמה חזר והצטרף למפלגה הקומוניסטית. הוא עבד עם איגודי עובדים ונכלא בגלל פעילותו. את הכינוי "טיטו" הוא אימץ בתקופה זו.

בשנת 1941 ארגן טיטו קבוצת לוחמים מחתרת שנקראו פרטיזנים. הפרטיזנים לחמו נגד הנאצים ועזרו לשחרר אזורים בבלקן. הם גם עזרו להציל כמה יהודים.

ב־1943 טיטו הכריז על ממשלה זמנית. במאבק פנימי הוא ונציגי המלך מצאו פשרה, ובסוף המלחמה הוא חזק את שלטונו.

טיטו הפך למנהיג הבכיר של יוגוסלביה. הוא הנהיג שלטון חזק בשם הקומוניזם. דיקטטורה זה שלטון שבו מנהיג שולט בלי לדון הרבה עם אחרים.

בשנת 1948 הוא סרב לציית לסטלין, מנהיג ברית המועצות. לכן יוגוסלביה הוציאה אותה מרשימה של מדינות קומוניסטיות. ב־1961 טיטו עזר להקים קבוצה של מדינות שלא רצו להצטרף לאחד מהגושים הגדולים.

טיטו נישא כמה פעמים. ב־1941 נולד לו בן בשם מישו.

טיטו מת ב־1980. קברו אותו בבלגרד. אלפים הגיעו להלוויה. אחרי שנים רבות חלק מן השלטים והפסלים על שמו הוסרו, והמדינה שהתאחדה תחת שלטונו התפרקה אחר כך.