יוסף אהרונוביץ'

יוסף אהרונוביץ' (1877, 1937) היה עיתונאי, פעיל ציוני ומנהיג מפלגתי. הוא היה בין מייסדי בנק הפועלים ומנהלו הראשון בשנים 1923, 1937. אשתו הייתה הסופרת דבורה בארון.

נולד בכפר קיריבקה ליד ברשד, שברוסיה (כיום באוקראינה). הוא היה אוטודידקט (למד לבד) עד הגיוס. אחרי שירותו הצבאי, בזמן מלחמת רוסיה, יפן, עבר לברודי ושם עסק בחינוך לנוער יהודי.

עלה לארץ ב-1906 בעקבות קול קורא של יוסף ויתקין. התחיל כחקלאי פשוט ברחובות והקים חנות קואופרטיבית (חנות שיתופית של העובדים). הוא טען שצריך קודם לעבוד על האדמה ורק אחר כך לקנות קרקעות.

בשנת 1907 נכח כציר בקונגרס הציוני בהאג, כנס שבו נדונות המדיניות ותוכניות ההתיישבות. הוא נבחר גם לקונגרסים הבאים והיה מעורב בהקמת המוסדות הציוניים בארץ.

בשנת 1908 מונה לעורך העיתון "הפועל הצעיר". הוא עמד בראש העיתון עד 1923 והיה דובר מרכזי של מפלגת הפועל הצעיר. בשנת 1930 היה בין מקימי מפא"י, שנוצרה מאיחוד מפלגות העובדים.

הוא יזם הוצאת ספרים בשם "לעם" וערך כתבי מנהיגים ציוניים כמו יוסף ויתקין ואהרן דוד גורדון.

בתחילת מלחמת העולם הראשונה נשאר בארץ ונעשה התעת'מן (הצטרף לאזרחות העות'מאנית) כדי להמשיך לעבוד. ב-1915 נעצר עם מנהיגים אחרים, ושוחרר בהשפעת דמויות כמו ארתור רופין והנרי מורגנטאו. לאחר מכן גורש למצרים עם אשתו ובתו. במצרים עסק בחינוך והוציא כתב עת בשם "בנכר".

לאחר המלחמה שימש כנשיא אגודת הסופרים וחבר מועצת עיריית תל אביב. ב-1922 פרש מעיתונות, וב-1923 מונה למנהל בנק הפועלים. הוא ניהל את הבנק עד מותו ב-1937 ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.

תנועת העבודה הקריאה על שמו יישובים ורחובות, ואשתו נערכה ופרסמה אוסף מאמריו עם ידידיו.

יוסף אהרונוביץ' (1877, 1937) היה עיתונאי ומנהיג ציוני. הוא ניהל את בנק הפועלים מ-1923 עד 1937. אשתו הייתה הסופרת דבורה בארון.

נולד בכפר קרוב לברשד, במקום שהיום שייך לאוקראינה. הוא למד הרבה לבד (אוטודידקט). אחרי השירות הצבאי עבד בחינוך לנוער.

עלה לארץ ב-1906. עבד בחקלאות ברחובות והקים חנות שיתופית (קואופרטיב). באותם שנים השתתף בכנסים ציוניים חשובים.

היה עורך של העיתון "הפועל הצעיר" למשך שנים רבות. הוא גם עזר להוציא ספרים ולערוך כתבים של מנהיגים ציוניים.

במלחמת העולם הראשונה הוא נעצר ואז נשלח עם משפחתו למצרים. במצרים לימד והוציא כתב עת.

לאחר המלחמה תרם לתרבות ולעיר תל אביב. הוא עמד בראש בנק הפועלים עד שנספר ב-1937. קראו על שמו רחובות ובית ספר.