יוסף אלבו

רבי יוסף אלבו (נולד בסביבות 1380, נפטר כ-1444) היה רב ופילוסוף יהודי שחי בספרד. הוא נחשב לאחד הפילוסופים היהודים הבולטים ומחבר 'ספר העיקרים'.

תלמידו המרכזי היה רבי חסדאי קרשקש. אלבו כיהן כרב בערים באראגון ובקסטיליה. תקופתו הייתה קשה ליהודים: גזירות וחילופי דת רבים. הוא השתתף בוויכוח טורטוסה, דיון ציבורי מול קהל עוין, ונאלץ להגן על אמונתו. רקע זה הוביל אותו לכתוב 'ספר העיקרים' כדי לזקק את עיקרי היהדות ולחזק את הקהילה.

בספר העיקרים אלבו טען שיש שלושה עיקרים עיקריים: מציאות ה' (קיום האל), תורה מן השמים (התגלות אלוהית בהר סיני), ושכר ועונש (תוצאה לעמלים על המעשים, כולל עולם הבא). הוא ביקש לצמצם את רשימת העיקרים של הרמב"ם מ-13 לשלושה. לא דחה את האמונות האחרות לגמרי, אלא ראה שרבות מהן פרטיות או נגזרות מהעיקרים הללו.

הספר מחולק לארבעה חלקים: דיון במושג 'עיקרים', ולאחריו שלושה חלקים, כל אחד מבאר עיקר אחד. אלבו גם דן במקומה של הקבלה (מיסטיקה יהודית) והזהיר לקרוא ספרים כמוהו רק מפי מקובל, אדם שמיומן בקבלה. לצד ההשפעה הפילוסופית של הרמב"ם, יש בספר תכנים קבליים והשוואות בין רעיונות אריסטוטליים לבין עשר הספירות (מונחים קבליים לתיאור צדדים של האל והעולם).

סגנונו פשוט ובהיר. הוא קרא לדיאלוג עם הנצרות וטען שהתיאולוגיה הנוצרית סותרת את השכל. כמו כן תמך בחקירה פילוסופית. בהקשר מוסרי ציין שדין אכילת בשר בתורה הוא היתר בדיעבד, ולא מצב אידיאלי, ובכך הקרין רעיון שמקשר לצמחונות.

רבי יוסף אלבו (1300-1400 לערך) היה רב ופילוסוף שחי בספרד. הוא כתב ספר חשוב בשם 'ספר העיקרים'.

אלבו למד אצל רבי חסדאי. הוא שירת כרב בערים שונות. הייתה תקופה קשה ליהודים אז. הוא השתתף בוויכוח ציבורי שקראו לו טורטוסה. אחרי זה כתב את ספרו כדי להסביר את אמונת היהדות.

ב'ספר העיקרים' הוא קבע שלושה אמונות מרכזיות: שהאל קיים, שהתורה ניתנה בהר סיני (זה אומר שהתורה ניתנה על־ידי האל), ושיש שכר ועונש אחרי המעשים (כלומר יש תוצאות למעשים). הוא חשב שאמונות אחרות נובעות מהאמונות האלה.

אלבו דיבר גם על קבלה (קבלה = חלק נסתר במסורת היהודית). הוא אמר שספרי קבלה ראוי לקרוא רק ממישהו שיודע אותם היטב. הוא אהב גם את הפילוסופיה, והאמין שלעיתים עדיף לא לאכול בשר מאשר לאכול בשר.