יוסף אריכא

יוסף אריכא נולד ב-5 בדצמבר 1907 באולבסק, פלך ווהלין שבאוקראינה. שמו הלידה היה יוסף דולגים. בגיל צעיר פרסם סיפורים קצרים בעיתונות היהודית בוורשה. בשנת 1925 עלה לארץ במסגרת העלייה הרביעית, כלומר גל עלייה בשנות ה-20.

הוא עבד כפועל חקלאי וחווה תקופות קשות ורעב. החוויות האלה הושפעו מכתיבתו כחלוץ. בשנים 1929, 1932 סיים לימודים בארצות הברית. לאחר שובו פרסם סיפורים בעיתונים ובקבצי סיפורת.

בשנותיו הראשונות התפרנס גם בעבודות ציבוריות בתל אביב, בין השאר בשירות הווטרינרי (רופא לבעלי חיים) ובבנייה של דרכים. בשנת 1933 יצא הרומן הראשון שלו, "לחם וחזון". המשורר ח.נ. ביאליק התרשם מהסגנון הפשוט והמזין של הרומן.

אריכא נודע כריאליסטן מובהק, כלומר סופר שמתאר את המציאות כפי שהיא. הוא תיאר נופים כדי להעמיק את דמות הגיבור. הסיפורים שלו מדגישים רגשות חזקים שמשפיעים על חיי הדמויות.

הוא פרסם קבצים חשובים כגון "בסנוורים" ו"יום ולילה". סיפוריו תורגמו לשפות רבות. בין נושאי כתיבתו בלטו אהבה, תשוקה, חיי קצבים (עיסוק בשר ובשחיטה), ויחסי אדם וחי.

אריכא שאב השפעות מהסיפור האמריקני של זמנו, אך עכל אותן בתוך מסורת עברית מקורית. רבים מהסיפורים שלו נחשבים ליצירות-מופת של הספרות העברית.

כתב גם על הזוועות שנחשפו עם עליית הניצולים לשטחי הארץ. ברומן "אוד מוצל" הוא חזר לזכרונות מפוגרומים בילדותו. בסיפורים כמו "צעדים באש" ו"פסק-דין" נתן קול לניצולים.

בנושא היחסים בין יהודים לערבים פרסם סיפורים שהתבססו על ניסיונו והאמינו בדרך של שלום. בהקדמה לאנתולוגיה על חיי הערבים קרא להבנה וכבוד הדדי, כבסיס לחיים משותפים.

אריכא כתב רומנים היסטוריים בולטים: "סנחריב ביהודה" (1958), המחזה "מול חרב" (1962) המבוסס עליו, ו"סופר המלך" (1966). ברומן האחרון דמות מרכזית היא קליסתנס, ההיסטוריון של אלכסנדר מוקדון, שחבר למשפחת אריסטו.

הרומנים האלה מציגים מאבק בין רוח ואמונה לבין כוח ברוטלי. המבקרים שיבחו את העבודה המחקרית ואת היכולת להחיות תקופה היסטורית.

אריכא השתמש ברעיון אריסטו שאמנות יכולה להראות מה יכל לקרות, ולא רק מה שהתרחש. כך חיבר בין עולמות עתיקים למחשבות על זמנו.

היה נשוי לרבקה, בתו של המחנך פנחס שיפמן. בנו עמוס אריכא הוא סופר וצייר. גיסו היה האדריכל יעקב בן-סירה. יוסף אריכא נפטר ב-6 בפברואר 1972 וקבור בבית העלמין קריית שאול.

מעבודותיו: הרומנים ההיסטוריים, רומנים וסיפורי קצר רבים שתורגמו לשפות זרות. הוא גם ערך אנתולוגיות ספרותיות־היסטוריות.

יוסף אריכא נולד ב-1907 באוקראינה. שמו בלידה היה יוסף דולגים. כשהיה בן 17 עלה לארץ ב-1925.

הוא עבד בחקלאות. הוא גם הרגיש רעבות קשות. החוויות האלה הופיעו בסיפורים שכתב על החלוצים. בשנת 1933 יצא ספרו הראשון, "לחם וחזון". הסופר ח.נ. ביאליק אהב אותו מאוד.

אריכא כתב סיפורים קצרים. ריאליסטן זה אומר: הוא סיפר כמו שהדברים קרו במציאות. הוא תאר נופים, רגשות ואהבות.

בכמה סיפורים דיבר על אנשים שעובדים בקצביות. קצביות זה מקום שעוסקים בבשר ובהכנתו. הוא גם כתב על אנשים ששרדו פוגרומים ומלחמות.

הוא רצה שיהודים וערבים יחיו בשלום. הוא קרא להכיר ולהכבד זה את זה.

אריכא כתב גם ספרים היסטוריים. אחד מהם הוא "סופר המלך" משנת 1966. בספרים האלה הוא בנה עולם עתיק והראה דמויות חזקות.

היה נשוי לרבקה. בנו עמוס הוא סופר וצייר. אריכא נפטר ב-1972 וקבור בקריית שאול.