יוסף ד'ו נואס

יוסף ד'ו נֻוַאס (450, 527) היה המלך היהודי האחרון של ממלכת חִמְיַר בחצי האי ערב בתחילת המאה השישית. כונה ד'ו נואס בגלל התלתלים השחורים בשיערו. שמר על קשרים עם חכמי טבריה, ובראשם מר זוטרא בר מר זוטרא, ויש המשערים כי תיאם עימם תוכניות פוליטיות להחזרת ארץ ישראל.

הוא ככל הנראה היה משושלת המלוכה החמירתית, אך לא ירש ישירות את המלוכה. בתחילת המאה השישית הפכה חמיר למדינת חסות של ממלכת אקסום, ממלכה מעבר לים האדום. בשנת 522, לאחר מות המלך הנוצרי מדיקאריב יאפור, מרד ד'ו נואס בשליטה הזרה. הוא כבש את בירת החמיר, זָפָאר (ט'פאר), והוציא להורג חלק מכוחות האקסום. ד'ו נואס תקף את העיר נג'ראן והרוס כנסיות, כנסייה = מקום תפילה נוצרי. מקורות שונים מדווחים על מספרים שונים של קורבנות, מטווחים קטנים עד אלפי אנשים. תלונות הגיעו לקיסרים הביזנטיים ולהקיסר האקסומי כלב; כלב ערך מסעות נגד חמיר. בתחילה ד'ו נואס הצליח לעמוד בפניהם, אך לאחר בגידות של ראשי שבטים בחמיר פלשו האקסומים וכבשו את הממלכה. לפי גרסאות שונות ד'ו נואס התאבד בדהירה לים או הוגלה.
אחרית השליטה האקסומית נמשכה עד שנת 570, אז הודח שלטון זה בעזרת די יזאן, צאצא של ד'ו נואס, שקיבל סיוע מפרס הסאסאנית. האירוע מוזכר בקוראן בסורת אל-ברוג'.

החוקר חיים זאב הירשברג מצביע על קשרים בין ד'ו נואס לחכמי טבריה, שהייתה אז מרכז יהודי חשוב בארץ ישראל. עלייתו של מר זוטרא לטבריה ותפקידו העליון באותה תקופה נראים לו לאור ההתקשרות הזו. הירשברג משער כי הייתה תוכנית מדינית משותפת בין יהודי חמיר ליהודי ארץ ישראל, ואולי כוונה גם לפעולה צבאית באזור סוריה במקרה של מלחמה פרסית-ביזנטית.

בסיפורים מאוחרים, ובעיקר בקרב יהדות ספרד, הפך ד'ו נואס לדמות מיתית. צצו טענות כי הוא צאצא של שלמה המלך, ושיהדותו שימשה כסמל פוליטי ותעמולתי.

רחובות בירושלים וברמת גן נקראים על שמו.

יוסף ד'ו נואס (450, 527) היה המלך היהודי האחרון של ממלכת חימר. הוא כונה ד'ו נואס בגלל התלתלים בשיערו. היו לו קשרים עם רבנים בטבריה. רב = מורה דת יהודי.

במאה השישית חימר היתה תחת השפעת ממלכה שחיה מעבר לים האדום, אקסום. בשנת 522 ד'ו נואס מרד ושחרר את הבירה זָפָאר (ט'פאר). הוא תקף נוצרים וכנסיות. כנסייה = מקום תפילה נוצרי. במספרים שונים כתבו כמה אנשים נפגעו. המצב עורר כעס אצל קיסרים רחוקים, והאקסומים פלשו בסוף וכבשו את חימר. יש שחושבים שהוא מת בדהירה לים. יש שמספרים שהוא הוגלה אל קהילה יהודית באתיופיה בשם ביתא ישראל. ביתא ישראל = קהילה יהודית באתיופיה.
בשנת 570 צאצא שלו, די יזאן, קיבל עזרה מפרס והעיף את האקסומים. האירוע מוזכר בקוראן בסורת אל-ברוג'.

ד'ו נואס דיבר עם חכמי טבריה. הם אולי תכננו פעולה משותפת כדי לעזור ליהודים בארץ ישראל.

בסיפורים נאמר שהוא הפך לסמל. אמרו שהוא אולי היה מצאצא של שלמה המלך.

יש רחובות על שמו בירושלים וברמת גן.