יוסף חביבא

ר' יוסף (בן דוד) חביבא, בעל הנמוקי יוסף (1340, 1420 לפי הערכה). נחשב לאחד מחכמי ספרד בתחילת המאה ה-15 ואחד מאחרוני הראשונים.

הוא התגורר בברצלונה ולמד שם תורה מפי הר"ן ותלמידו רבי חסדאי קרשקש. לאחר מכן עבר לסרגוסה, ולפי הסבירה שהה תקופה גם בקשטיון.


חיבורו המפורסם הוא הנמוקי יוסף, פירוש על הלכות הרי"ף (הכוונה להסברים על הלכות שנכתבו על ידי הרי"ף). הפירוש שלו הוא בעיקר ליקוט ועריכה של דברי קודמיו, במיוחד הריטב"א והר"ן. חידושיו של המחבר מסומנים בדרך כלל במילים "אמר המחבר".

הנמוקי יוסף נדפס בדפי הרי"ף על שבע מסכתות. בחלק מהמקומות נדפס פירושו בשגגה כפירוש הר"ן. רוב החיבור נדפס בנפרד מאוחר יותר. ככל הנראה הספר כילה פירוש על כל הלכות הרי"ף, אך חלקים ממנו לא הגיעו אלינו.


חוקרים מסוימים משערים שר' יוסף כתב גם חידושים לתלמוד, אך אין לכך ראיות מספקות. ישראל מ' תא שמע סבר שהפירוש שיצא בשם "פירוש התורה לרבינו יוסף בן דוד מסרגוסה" (ירושלים תשל"ג) הוא אחד מכתביו, כי יש בו קטעים יחודיים שמופיעים גם בדרשותיו וכי קיימת הפניה מנמוקי יוסף לדרשות אלה.

ר' יוסף (בן דוד) חביבא חי בערך בין 1340 ל-1420. הוא היה חכם יהודי בספרד.

הוא גר בברצלונה ולמד אצל הר"ן ותלמידו רבי חסדאי קרשקש. אחר כך עבר לסרגוסה. ייתכן שגם ישב בקשטיון.


כתב את הנמוקי יוסף. הנמוקי יוסף הוא פירוש, כלומר הסבר, על הלכות הרי"ף. (הלכות הרי"ף = הסברים על ספר הלכה ישן.)

הפירוש נאסף מדברי חכמים קודמים. חידושיו של המחבר מסומנים בביטוי "אמר המחבר". הספר נדפס על דפי הרי"ף לשבע מסכתות. בחלקים נדפס בטעות כפירוש של הר"ן. ככל הנראה הספר היה גדול, אבל חלקים ממנו אבדו.


חלק מהחוקרים חושבים שהוא גם כתב חידושים לתלמוד. לא ברור אם זה נכון. מישהו בשם ישראל מ' תא שמע חשב שפירוש שיצא בירושלים ב-תשל"ג הוא אחד מכתביו.