יוסף ממן

הרב יוסף ממאן (כונה גם "יוסף המערבי"), נולד בטטואן שבמרוקו בערך ב-1752 (יש גם מקורות שאומרים 1741). נפטר בכ"ג בכסלו ה'תקפ"ג, 7 בדצמבר 1822. היה שליח (נציג שנסע לאסוף תרומות) מארץ ישראל, רב ומנהיג הקהילה היהודית בבוכרה.


נולד לבן משפחה גדולה של רבנים, בנו של הרב משה ממאן, וטען כי ייחוסו מגיע עד לרמב"ם. כשהתבגר עלה לארץ והתיישב בצפת. משם יצא בשליחות לאיסוף כספים בפרס (איראן של היום). הוא היה השליח הראשון שדיווח גם על יהודים באסיה המרכזית.

במקום בשם משהד שמע לראשונה על קיומה של קהילה יהודית בבוכרה. הוא יצא לשם עם יהודי משם שהיה מתורגמן ודאגו לקחת עימם ספרי קודש. בשנת 1793 הגיעו לרובע היהודי בבוכרה.

בזמן הגעתו מצא ממאן קהילה שהתרכזה בחיים מוסלמיים ואיבדה במידה רבה מנהגים יהודיים. הוא החליט להישאר ולהנהיג חזרה את דיני ישראל (חוקי הדת) ומנהגי היהדות. הוא הביא ספרי דת וסידורים (ספרי תפילה) מהדפוס בליוורנו. לשם חיזוק הלימוד, יסד מדרשה שאימנה מורים, שוחטים (אנשים שמכינים בשר בדרך הכשרה) ובודקים (בוחנים כשרות).

כחלק ממאמציו אמר שהקהילה מקורה בגלות ספרד, ועמד להעביר אותה לנוסח הספרדי של התפילה. לפניו עמד הנוסח העתיק של הקהילה, שמקורו בסידורו של רב סעדיה גאון מהמאה ה-10, ולכך היו מתנגדים חלק מבני המקום, כגון הרב זכריה מצליח.

בביתו קשר משפחתי: נשא את ביתו של אברהם הכהן הבוכרי, ונולדו לו ארבעה ילדים. חותנו שימש כעוזרו. בקבוצת התלמידים הראשונה במדרשה נבחרו עשרה נערים בני 13, 18, שבהם היו מנהיגים עתידיים כמו פנחס הכהן ("פנחס הגדול"), פנחס נייאז ("הקטן") ובנימין שנודע אחר־כך כיהודיוף.

בקרב השלטונות והמוסלמים זכה למעמד וכיבוד, ואף התייחסו אליו כמולה (מולה/מולא, מנהיג דתי מוסלמי שהעניק לו כבוד). בזכות קשריו הוא סייע להגן על הקהילה מפני גזירות. השפעתו עודדה חלק מבני הקהילה להגר לארץ ישראל החל משנת 1827.

נפטר ב-1822. תלמידו המפורסם וממלא מקומו היה הרב פנחס הכהן רבין. בנו־חם היה רבי פנחס נייאז (1805, 1875). בין צאצאיו נמנים הרב שמעון חכם, ממייסדי שכונת הבוכרים בירושלים, וצאצאים נוספים כמו רפאל צמח חודיידטוב. בנוסף, שנויים ועוד מסורות מקומיות תועדו, כולל אזכורים על בדיקות דנ"א שתמכו בחלק מהמסורות לגבי מוצא הקהילה.

הרב יוסף ממאן כונה גם יוסף המערבי. הוא נולד במרוקו והלך לעולמו ב-7 בדצמבר 1822.


הוא עלה לצפת בארץ ישראל. משם יצא כשליח (אדם שנסע להביא כסף וספרים לקהילות) לפרס. במסע שמע על יהודים בבוכרה.

הוא הגיע לבוכרה ב-1793. שם מצא יהודים שהשאירו הרבה מנהגים של סביבתם. הוא נשאר ועזר להם לשמוט את מנהגי היהדות וללמוד שוב.

הביא עימו סידורים (ספרי תפילה) והתחיל מדרשה. בישר על חזרה לתורה ולמסורת. המלמד היה גם הפריד למקצועות כמו שוחט (מי שמכין בשר כשר) ובודק (מי שבודק כשרות).

נשא את ביתו של אברהם הכהן הבוכרי. היו לו ארבעה ילדים. תלמידיו כללו נערים שהפכו אחר־כך למנהיגים.

השלטונות כיבדו אותו. בזכותו שמרו יהודי בוכרה על עצמם. הוא נפטר ב-1822. אחרי מותו המשיך תלמידו פנחס הכהן רבין.

בין צאצאיו היה הרב שמעון חכם, שעזר להקים את שכונת הבוכרים בירושלים.