יוסף משאש

הרב יוסף משאש (1892, 1974) היה פוסק הלכה, צייר, דרשן, משורר והיסטוריון. כיהן כרבה של תלמסאן שבאלג'יריה, כדיין (שופט דתי) במקנס, כאב בית הדין לערעורים במרוקו, ולבסוף כרבה הספרדי הראשי של חיפה.

נולד במקנס שבמרוקו. התייתם מהאם בגיל שלוש ומהאב בגיל שתים עשרה. למד בישיבות מקומיות אצל רבי יהושע בירדוגו ורבים נוספים. כבר בגיל צעיר שלח מכתבים שחלקם התפרסמו, וחתם בהם בראשי התיבות היו"ם (הצעיר יוסף משאש).

בגיל 31 (1924) מונה לרבה של תלמסאן שבאלג'יריה. תפקיד זה החזיק במשך 17 שנה, אחרי שקיבל תמיכה ומכתבי המלצה מרבנים בולטים במרוקו.

לאחר מכן שב למקנס ושימש כדיין. במשך שנים רבות כיהן גם כאב בית הדין לערעורים במרוקו. קשריו עם גורמים רשמיים, כולל המלך, העניקו לו השפעה וכבוד ציבורי.

בשנות ה-60 עלה לארץ והתיישב בחיפה. למרות סירוב ראשוני, לחץ ציבורי והבטחה שלא יתקיים מחלוקת הובילו למינויו כרבה הספרדי של חיפה בשנת תשכ"ח (1968). נגד מינויו נערך מאבק חרדי שלא צלח.

נשא לאישה ב-1908 את מרת שמחה הכהן. ב-1922 נישא בשנית לרחל לכרייף, ושם נולד בנו אליהו. נפטר ב-25 בינואר 1974 ונטמן בבית הקברות שדה יהושע.

היה נאמן להלכה השמרנית אך שקל את השינוי בזמנים. לעתים פסק באופן מקל כדי לשמור על קשר עם יהודים שאינם מקפידים. לדוגמה, אישר לאחר את תפילת שחרית כדי לאפשר חגיגת בר מצווה, והביע דעות מקלות לגבי כיסוי ראש לנשים במקומות בהם זה לא מקובל.

היה מקורי בפסיקותיו לגבי חשמל: בשו"תו דן בהיתר להשתמש בחשמל להדלקת נרות חנוכה, ואף הציע שביום מן הימים יוכלו להדליק את מנורת בית המקדש בעזרת חשמל. זאת לצד התייחסויות מורכבות לשימוש בחשמל בשבת וביום טוב.

שיקול מרכזי בפסיקותיו היה לא להרחיק את החוטא מהקהילה. הוא גם קרא לגיור פתוח יחסית, בלי בדיקות קשות של מניעים, כדי למנוע התבוללות.

חיבר כ-33 ספרים. חלק מכתביו נדפסו במרוקו ובישראל. ספריו הודפסו מחדש וערוכים על ידי צאצאיו, כולל הוספות והערות.

ספריו פורסמו על ידי בנו ומוסדות הקהילה. על שמו נקראו רחובות בחיפה, אשדוד וערים נוספות. כמה מפיוטיו הולחנו. משרד החינוך בחר בו כדמות לשנת חינוך דתי תשפ"ו, עם תכניות לימוד וחומרים חינוכיים להכרה במורשתו.

הרב יוסף משאש (1892, 1974) היה רב, סופר וצייר. כיהן כרבה בתלמסאן שבאלג'יריה, ואז כדיין (שופט דתי) במקנס. בסוף חייו היה רבה של חיפה.

נולד במקנס במרוקו. איבד את אמו בגיל שלוש ואת אביו בגיל שתים עשרה. למד אצל רב חשוב בשם יהושע בירדוגו.

בגיל 31 מונה לרבה של עיר בשם תלמסאן. שם כיהן 17 שנים.

חזר למקנס ושימש כשופט דתי. במשך שנים הוא עזר ליהודים וקיבל כבוד גם מהממלכה.

עלה לישראל והתיישב בחיפה. בסוף התמנה לרב בעיר, למרות התנגדות של כמה אנשים.

התחתן פעמיים. יש לו בן בשם אליהו. נפטר ב-1974 ונטמן בשדה יהושע.

היה שומר מצוות אבל גם ראה שצריך להתחשב בזמנים החדשים. לפעמים נתן הקלות כדי שאנשים יישארו חלק מהקהילה. דן בשימוש בחשמל ביחס לנרות חנוכה והיה לו רעיון שאפשר להשתמש בחשמל גם בבית המקדש בעתיד.

כתב כ-33 ספרים. רבים מספריו הודפסו על ידי בני משפחתו. על שמו נקראו רחובות, וכמה שיריו הולחנו. משרד החינוך בחר להכיר בו בתכניות חינוכיות לתלמידים.