הרב יוסף שלמה כהנמן (1888, 1969), הידוע כ'הרב מפוניבז'' או 'פונביז'ער-רב', היה ראש ישיבת פוניבז' בליטא לפני השואה ומייסד הישיבה בארץ לאחריה. הוא שימש גם כחבר מועצת גדולי התורה וחבר הסיימאס הליטאי (מועצה של מנהיגי הרבנים בליטא) בשנים 1923, 1925.
נולד בקול שבדרום-מערב ליטא ולמד בישיבות בולטות כמו טלז, נובהרדוק וראדין. ישיבה היא מוסד ללימוד תורת ישראל. כבר בצעירותו בלט בכישורי ארגון והנהג בחלק מהמחאות הפנימיות בישיבה ("מרד המוסר", מחאה נגד שינויי אופי ולימוד). לאחר תקופות למידה קיבל סמיכה לרבנות ועמד בראשות קהילות וישיבות שונות.
בשנת 1919 מונה לרב פוניבז' והקים שם ישיבה בשם "אוהל יצחק". הקים ועד ידידים לאיסוף תרומות, ונסע לגיוס כספים בארצות הברית ובדרום אפריקה. בתקופת המנדט והמלחמות נאלץ להגר ולהתמודד עם קשיים. בעת עליית הסכנה ב-1940 יצא בדרכון דיפלומטי כדי לנסות לעזור לפליטים, אך בסוף נשאר בארץ ישראל. חלק מבני משפחתו נרצחו בשואה.
בשנות ה-40 וה-50 הקים ישיבה בבני ברק ושחזר את המסגרת החינוכית של פוניבז'. הזמין רבנים מובילים לנהל את הישיבה והקים גם מוסדות נוספים: בתי אבות לילדים פליטי שואה, קריית פוניבז' באשדוד וישיבת גרודנא. בפורשות כמו פרשת ילדי טהראן דאג שיבחרו בידי יהודים דתיים לפי רצון הוריהם.
כהנמן גילה סימני תמיכה בציונות (תנועה להקמת מדינה יהודית). הוא ראה את תקופת המדינה כ'אתחלתא דגאולה', התחלה של הגאולה, והקפיד להניף את דגל המדינה ביום העצמאות. על כך נמנע מלומר תחנון באותו היום, והסביר זאת בהשוואה להתנהלות פוליטית.
לאחר מלחמת ששת הימים פרסם מאמר עם עמדותיו על התקופה.
בשנת 1968 חלה ונפטר ב-3 בספטמבר 1969. הלווייתו התקיימה בגבעת הישיבה בהשתתפות רבנים, אישי ציבור וכ־40,000 מלווים. נקבר בבית הקברות של נציבי ישיבת פוניבז' סמוך לקבר החזון איש.
אחריו שימש בנו אברהם כהנמן כנשיא הישיבה עד 2009. בעקבות מחלוקת פנימית הופרדה הישיבה לשתי ישיבות שבהן כיהנו קרובי משפחה כמנהלים. נקראים על שמו רחובות ושכונות בבני ברק ובירושלים.
תורתו ומאמריו נאספו בשלושה קבצים בשם 'דברי הרב'. קבצים אלה נערכו על ידי נכדו בצלאל דבליצקי.
הרב יוסף שלמה כהנמן (1888, 1969) נקרא גם 'הרב מפוניבז''. הוא היה ראש ישיבה, בית-ספר ללימוד תורה, בפוניבז' שבליטא. לאחר המלחמה הוא הקים את ישיבת פוניבז' בארץ.
הוא למד במוסדות תורניים חשובים ונחשב לארגונאי טוב. ב-1919 הפך לרבה של פוניבז' והקים ישיבה חדשה בשם "אוהל יצחק". ישיבות הן מקומות שבהם לומדים תלמוד ותורה.
לפני ומיד אחרי מלחמת העולם השנייה עזב לכמה שנים ונשאר בארץ. חלק מהמשפחה שלו נרצחו בשואה. אחרי המלחמה הוא עזר לילדים פליטי שואה והקים מוסדות חינוך ומגדלים של תלמידים.
הוא תמך במדינת ישראל ותקע דגל המדינה על בניין הישיבה ביום העצמאות. אנשים כיבדו אותו מאוד.
בשנת 1969 נפטר. אליו הגיעו אלפים להלווייה. בנו אברהם המשיך לנהל את הישיבה אחריו.
הרב כתב דברים שנאספו בשלושה ספרים בשם 'דברי הרב'.
תגובות גולשים