יורגן הברמאס (נולד ב-18 ביוני 1929) הוא פילוסוף ותאורטיקן חברתי גרמני מהשורה של התאוריה הביקורתית. עבודתו עוסקת בתשתיות של תאוריה חברתית ותורת הידע (אפיסטמולוגיה), בניתוח חברות קפיטליסטיות תעשייתיות מתקדמות, בדמוקרטיה ובשלטון החוק, ובפוליטיקה העכשווית בעיקר בגרמניה. כיהן כפרופסור לפילוסופיה בפרנקפורט ונבחר למספר פרסים ואקדמיות בשנים האחרונות.
הברמאס פרץ לזירה האינטלקטואלית בשנות ה-50 עם ביקורת על הפילוסופיה של מרטין היידגר. למד פילוסופיה וסוציולוגיה אצל מקס הורקהיימר ותיאודור אדורנו במכון למחקר חברתי בפרנקפורט. את הסמכתו קיבל באוניברסיטת מרבורג תחת וולפגנג אבנדרות'. באופן יוצא דופן מונה לפרופסור ללא משרה קבועה בהיידלברג, ושב מאוחר יותר לפרנקפורט עם משרה מן המניין.
בשנת 1971 עבר למכון מקס פלאנק בשטארנברג, ועבד שם עד 1983, שנתיים לאחר שפרסם את עבודתו החשובה, "התאוריה של פעולה תקשורתית". חזר לפרנקפורט ולראשות המכון למחקר חברתי, והמשיך לפרסם גם לאחר פרישתו מאוניברסיטת פרנקפורט ב-1993. בין הפרסים וההכרה שקיבל: חבר האקדמיה הבריטית (1994), פרס הולברג (2005), פרס היינריך היינה (2012) ופרס ארסמוס (2013). בשנת 2021 סירב לקבל פרס ספרותי והביע ביקורת על מצב זכויות האדם באיחוד האמירויות.
מטרתו של הברמאס הייתה לבנות תאוריה חברתית שגם תהיה מסגרת מוסרית אוניברסלית שאינה מדכאת. מרכז רעייתו הוא הרעיון של "מעשה הדיבר", המחשבה שאנשים באמצעות שיח יכולים להגיע להבנה הדדית. הוא שאב השראה מתאוריות של אוסטין וסירל על מעשי דיבור, מתאוריות ההתפתחות המוסרית של פיאז'ה וקוהלברג, וממוסר השיח של קרל-אוטו אפל.
בעבודה הסוציולוגית שלו פיתח הבדל בין רציונליות תקשורתית לבין רציונליות אסטרטגית או אינסטרומנטלית. ראשון תחום זה הוא שיח שמטרתו הבנה והסכמה; התחום השני שואף להשגת מטרות באמצעות אמצעים. הברמאס ביקר תיאוריות של מערכות חברתיות, והציג חלופה שמדגישה את כוחו של השיח להשפיע על תהליכי מודרניזציה ואבולוציה חברתית.
הוא תמך בחברה אזרחית ובתהליכים של הומניזציה (הפיכה להומנית) ודמוקרטיזציה, וטען שהמערכות הכלכליות והניהוליות עלולות לדחוק הצידה את ההיגיון של חיי היום-יום. הברמאס מוכר גם כמורה ומנחה; בין תלמידיו בולטים כמה סוציולוגים ופילוסופים. כאינטלקטואל ציבורי, השתמש בתקשורת להגן על עקרונות דמוקרטיים וביקש להוקיע ניסיונות להגן על מבצעי השואה.
אחד הרעיונות המרכזיים שלו הוא "הספרה הציבורית", מרחב של דיון רציונלי שהתגבש בבתי קפה ובסלונים במאה ה-18. ספרה זו, לפי הברמאס, סייעה לצמיחת הדמוקרטיה הפרלמנטרית ולאידיאלים של הנאורות כמו שוויון וזכויות אדם. הוא הדגיש כי הדיון הציבורי הטוב נשען על כללים של ויכוח רציונלי, שם עוצמת הטענה קובעת ולא זהות הדובר.
הברמאס טען שהספרה הציבורית הבורגנית קורסת בגלל שינויי מבנה, ובמיוחד בגלל עליית המדיה המסחרית. המדיה הפכה למוצר צריכה, והדיון הציבורי התחלש. הוא ביקר מודרניזציה חד-צדדית שמונעת על ידי הכוחות הכלכליים והמנהלתיים, ותיאר את התהליך כ'השתלטות' של לוגיקה של יעילות ושליטה על חיי היומיום.
הוא הציע דגם אידיאלי של "מצב דיבור אידיאלי" שבו לכל המשתתפים כוח שווה בדיון, והיה אופטימי לגבי אפשרות של תחיית ספרה ציבורית מבוססת זכויות שוות של אזרחים. מבקרים כמו ג'ון תומפסון ומייקל שדסון טענו שהרעיון מיושן, או שמעולם לא התקיים במלואו.
יורגן הברמאס נולד ב-18 ביוני 1929. הוא פילוסוף גרמני. פילוסוף, אדם שחוקר רעיונות גדולים.
הברמאס למד פילוסופיה וסוציולוגיה. סוציולוגיה, הלימוד של החברה והאנשים בה. הוא עבד באוניברסיטאות ובמכון מקס פלאנק. פרסם ספרים חשובים והמשיך לעבוד גם אחרי שפרש ממשרת הוראה.
הרעיון המרכזי שלו הוא שדיבור יכול להביא להבנה. הוא קרא לזה "מעשה הדיבר". כלומר, כשאנשים מדברים בכבוד הם יכולים להסכים ולפתור בעיות.
הברמאס חלק בין שני סוגי חשיבה: חשיבה שמחפשת הבנה דרך דיבור וחשיבה שמחפשת לשלוט בעזרת כלים. הוא חשש שאם השוק והמדינה ינהלו את כל חיינו, השיח האנושי ייחלש.
הוא דיבר על "ספרה ציבורית". זהו מקום שבו אנשים דנים בנושאים חשובים, למשל בבתי קפה. לפי הברמאס, ספרה ציבורית טובה עוזרת לדמוקרטיה ולזכויות שוות.
הוא ציין שהתקשורת המסחרית המודרנית מקשה על דיון כזה. עם זאת, הוא האמין שאפשר לבנות שוב קהילה ציבורית שמדברת ויוצרת החלטות ביחד.
תגובות גולשים